חי את חיי כרגיל
הולך לבית ספר
מסתובב עם החברים והידידות
כסף לא חסר
אהבת חברים אי אפשר לקבל יותר
ממשפחה טובה ובית טוב
למסתכלים מהצד הכל נראה טוב
ילד חמוד וחכם עם הרבה פוטנציאל
כך לפחות כולם אומרים
אך אני
זה אינני אני
איני מרגיש כך כלל וכלל
מרגיש שאין כלום
מרגיש תקוע
כמו בתוך חדר אטום
אין יציאה
אין מעבר למשהו אחר
אך יש פתרון
והוא לאחר קבלת היאוש
אך איני מרשה לעצמי לקבלו
להכניסו לליבי
כי על הכף תלויים יותר מידי גורמים
גורמי השפעה שלא ירשו לכך
ואנ ימשיך להסתובב בחדרי האטום
מיום ליום קוטן החדר
ולי אין דרך להגדילו
אין דרך למצוא בחדר החשוך הזה דברים חדשים
אך ככל שהזמן יעבור אנסה יותר ויותר
ואם לא אצליח
אוכל פשוט להגיד
אני מצטער