אני אוהבת לראות אותך כשאתה חוזר מכדורסל.
יש לך ריטואל קבוע.
שותק, אתה נכנס למטבח, נוטף זיעה. פותח את דלת המקרר, ומוציא
בקבוק מים.
מניח את בקבוק המים על שולחן המטבח וזוחל באיטיות לשולחן
האוכל.
אתה נאבק בחולצה הספוגה ומניח אותה על כסא שולחן האוכל, ואז
חוזר לשולחן המטבח.
מוציא באיטיות כסא ומתיישב עליו באיטיות רבה יותר.
אתה לוקח את בקבוק המים ושותה.
הבקבוק נגמר ואתה רק יושב שם ובוהה באוויר.  זומבי לדקה.
על מה אתה חושב?
אתה קם באיטיות, הולך למקרר ומוציא עוד בקבוק.
ואז, לאט, אתה הולך לכיור שליד השרותים.
עם בקבוק ביד ובלי חולצה אתה עומד דקות רבות,
ומביט בעצמך.
ובאותם רגעים אתה יפה.

אתה עומד ובוהה, ולוגם, ובוהה.
הזיעה נוטפת ממך, אתה שופך על עצמך מים, ומתנשף בכבדות.
גופך מוטה בזווית וכתפיך נראות כקו ישר לחלוטין.
אתה כולך ריבוע, ראשך, כתפייך, חזך, ידייך; ורק הבקבוק העגול
שובר את התמונה.
אתה נושם לאט ומביט.
טיפת זיעה נוטפת על חזך הרטוב ויורדת אל בטנך.
אתה מתנשף, ולרגע מבעד לשכבת השומן הדקה ניתן לראות ריבועים
בבטנך.
אתה רואה אותם ומזלזל. אתה הרי רוצה ריבועים וגוף יפה. ושוחה,
ומקפיד לשחות פרפר במיוחד בשביל לבנות ריבועים, אשר לעיתים
נדירות ניתן לראותם.

ואני מסתכלת עלייך.
ולא מדברת.
אני לא רוצה לשבור את הרגע שלך, עם עצמך.
ובאותו הרגע, כשאתה של עצמך, אני נזכרת למה אני איתך.
ואני מסתכלת בגוש הבשר הטיפש, המרובע, ויודעת שהוא שלי.
ואני אוהבת אותו,
ויודעת שהוא שלי.