היום, כמעט שאף אחד לא לובש תחתונים לבנים. כולם מעדיפים
תחתונים בכל מיני צבעים ותחתונים אמנותיים. תעשו חיפוש ותגלו
איזה בר מזל עם החמניות של ואן-גוך על התחת.

ראש הממשלה לא יכול להסכים יותר עם המצב, שיש השתלטות מזרחית
בארץ. הוא טען שהם מתרבים ומתרבים והאשכנזים נשארים מיעוט קטן.
כשהוא מציץ מחלון משרדו, הוא רוצה לראות פרצופים בלונדיניים.
העניין הועבר מייד לצבא והוכן צוות של כמאה חיילים שאמורים היו
לצנוח בשוודיה ולחטוף כמה שיותר מבנות המקום.

צנחנו באחד היערות וחיכינו לבוקר כדי להתחיל את הפעולה. היה
קור אימים במקום והתחבקנו - המזרחים והאשכנזים - כי רצינו קצת
להתחמם. פתאום ראינו מולנו מספר רב של חיילים שוודים. עכשיו גם
רעדנו מפחד והחלטנו להיכנע. חיפשנו בד לבן כלשהו להניף כאות
כניעה, אך לא מצאנו. בדקנו את התחתונים של כולם, אולי מישהו
לובש לבנים, לאף אחד לא היה.
בלית ברירה השתמשנו בתחתונים שלי, שהיו הכי קרובים ללבן לפי
מיטב הבנתנו. הם היו בצבע שחור. כאשר הרמתי את התחתונים
השחורים על הרובה כדי לסמן לאויב השוודי, חשתי מכת קור איומה
והתעלפתי. החיילים השוודים לא הספיקו לראות את אות הכניעה
ופתחו באש ופצצות שוודיות. כולם מתו ורק אני, שלא הייתי שותף
לקרב, ניצלתי ונלקחתי בשבי.
הם עינו אותי, עקרו לי ציפורניים, שמו לי לק על הבשר והשמיעו
לי שירים שוודיים מרמקולים ענקיים. לא עבר זמן רב והמדינה שלי
הצליחה לשחרר אותי. חזרתי ביתה כגיבור מלחמה והדבר הראשון
שעשיתי היה לבקר את האנדרטה של תשעים ותשעה החיילים שמתו. זאת
היתה אנדרטה בצבע לבן שעליה היה כתוב: "לזכר המאה שנשארו בלי
דעה".

אני השתחררתי מהצבא ונסעתי לטייל בעולם, פגשתי שוודית רוחנית
בהודו והתחתנו. זאת לאחר שהיא הסכימה לגור איתי בגן עדן שלי,
שם התחתונים עשויים מעלה תאנה.