אני מפחד.
כמעט לא נרדם בלילה,
מסתובב באי שקט במיטה.
בוהה בכוכבים ובשכנה ממול.

השעה שלוש,
וגם השכנה עדיין ערה,
תולה כביסה.
תחתון אחד,
חולצה אחת,
וזוג גרביים.
הכל אפור.

אני מסתכל עליה.
מסכנה.
מעניין מה היא חושבת עליי?
שאני חולה, שמשהו קרה.

צעקתי לה,
שכנה!!!
כן, את שתולה כביסה.
אני בעצם בסדר,
רק יושב ומפחד.

נדמה לי שטוב לי,
וזה מפחיד.
יכול להיות שאני מרוצה,
וזה קצת מטריד.

לא יודע איך זה קרה,
כמה זמן זה ימשך,
ואיך לגרום לזה להישאר.

בינתיים אני יושב וחושב.
מפחד,
שבלילה הבא,
אני אשאר ער כמו השכנה,
ואחשוב איך אתמול היה לי טוב,
ועכשיו כבר הכל השתנה.