היא ישבה בשיעור, וספרה את השניות עד לצלצול. זה היה שיעור
תנ"ך, שיעור התנ"ך האחרון לאותה שנה, למעשה.
היא בהתה בשעון שעל ידה, אך מחוג הדקות מיאן למהר. הוא זז לאט,
לאט, וכל דקה נראתה כשעה. עוד שלושים וחמש דקות... עוד שלושים
וארבע דקות... עוד שלושים ושלוש דקות... היא הרימה את ראשה אל
התקרה וניסתה לספור נקודות. אחרי כמה חישובים בעזרת המחשבון
וכפל הרוחב באורך, היא הגיעה לתוצאה: 7,254,306.
נשארו עוד עשרים ושבע דקות עד סוף השיעור. המורה אמרה משהו על
אסכולה דיטרונומית או דוטריסטית או משהו כזה. היא פיהקה ובהתה
בספר התנ"ך ששכב על השולחן מולה. היא חשבה שאולי יהיה נחמד אם
שרשרת פרחים תעטר את פרק כ"ג. היא ציירה פרח, גבעול, ועוד פרח,
ועוד גבעול, ועוד פרח, ועוד גבעול...
עוד עשרים ושלוש דקות עד סוף השיעור. היא פתחה את יומנה ועיינה
בו. המורה אמרה משהו בקשר להשקפת הגמול. היא מצאה את הדף היחיד
ביומן שהיה ריק, איפשהו באמצע יולי, והחלה לכתוב את שמות כל
הסרטים שהיא אוהבת. לאחר מכן היא כתבה את שמות כל הסדרות שהיא
אוהבת. כשסיימה לעשות זאת היא הוסיפה את שמות כל השחקנים
מהסרטים והסדרות הנ"ל. היא הביטה בשעון.
עוד שמונה עשרה דקות עד סוף השיעור. היא פתחה את קלמרה והוציאה
טיפקס. היא קרבה אותו לאפה ושאפה עמוק. היא חיכתה, אך לא קרה
כלום. היא נאנחה באכזבה והביטה בשעונה.
עוד שש עשרה דקות. היא לקחה את עטה והחלה לשרבט על ידה. כשידה
כבר הייתה כחולה מהעט היא עברה ליד השניה. היא צירה פרחים,
לבבות, וסתם קשקושים. כשגם ידה השניה התמלאה בכחול היא עברה
לידיה של שכנתה לשולחן. כשגם איתה סיימה היא הביטה בשעון.
עוד שתים עשרה דקות. היא הוציאה מתיקה את מחברת ההיסטוריה
והחלה ללמוד למגן שעתיד להתקיים בעוד שבועיים. כשנמאס לה
מהבהייה האינסופית באותו משפט כמו אסימפטוטה שואפת לאפס היא
החזירה את המחברת לתיקה.
עוד שבע דקות. היא הוציאה מתיקה את הפלאפון שלה ושלחה הודעת
SMS לחברתה בקצה השני של הכיתה. כשהפלאפון של חברתה צלצל המורה
כעסה ושלחה אותה להירשם. היא המשיכה לבהות בשעונה.
עוד ארבע דקות. היא לוותה לק מזאת שיושבת בשולחן מאחוריה
והתחילה למשוח אותו על ציפורניה הארוכות. כעבור ארבע דקות ועשר
ציפורנים צבועות באדום בוהק היא נשמה לרוחה כשסוף סוף הגיע
הצלצול המבורך. "סיימנו ללמוד תנ"ך!" היא צעקה בשמחה לאחר
שהמורה עזבה את הכיתה. שכנתה לשולחן תפסה בידה ואמרה, "שכחת?
יש לנו היום שעתיים תנ"ך!"
מבוסס על סיפור אמיתי