פרצוף של מטומטמת. עיניי עגל בוהות בחלל שמולי. והחלל, כמו כדי
להרגיז, לא משנה את צורתו, לא עונה, לא צועק, לא כלום. לא
מסוגלת לזוז, אפילו לא לקום ולברוח כבר מכאן, כי איך בעצם אפשר
אחרת?
השעון מצלצל. עושה תנועות של מתעוררת, מכבה אותו וקמה סופסוף
מהמיטה.
מסתכלת על עצמי במראה העגולה שתלויה באמבטיה. חושבת שבעצם אין
שום טעם וצריך לעשות משהו אחר. שוטפת פנים ומצחצחת שיניים.
מתלבשת מול המראה הגדולה שתלינו בחדר השינה. בטוחה שהסיבות
להמשיך לא יכולות להיות מוצקות וצודקות עד כדי כך. מהדקת את
החגורה בחור אחד נוסף קדימה. לוקחת את המפתח ויוצאת החוצה.
בדרך לעבודה קולטת אותה בזווית העין, מציצה בי מתוך השתקפותי
בחלונות מכוניות חונות. איזה עבודה??? כבר מזמן שיחררו אותי
מהמקום שקראתי לו עבודה. אבל אני ממשיכה ללכת כאילו כלום לא
קרה. יותר קל לדלג על ארוחת הצהריים כשאת מסתובבת ברחובות
העיר.
כמה שעות של שוטטות והעייפות כבר פושטת בי. בוחרת לי ספסל פנוי
בגן הציבורי, מניחה את התיק ככרית ונרדמת.
בחלום באים לבקר אותי חברים, גמדים, פיות וכל מיני חיות. אפילו
כאלה שרואים רק בארצות רחוקות. כולנו רוקדים יחד בקצה צוק
הנשבר אל הים, ריקוד סוער עד הבוקר.
מאוחר יותר אני מתעוררת. האור כבר הולך ונעלם. חושבת שהנה, עוד
יום עבר, למרות הכל.
בדרך הביתה רואה אותה שוב, הפעם עמומה יותר, מרוחקת. מציצה
אליי מתוך השתקפותי על קיר בניין משרדים חדיש. רואה ואינה
נראית. כלואה בתוך הגוף הזה שמלחמה ארוכת שנים נטשת ביני
ובינו. לרגע היה נדמה לי שראיתי ניצוץ, גחל לוחש בעיניים. אבל
היו אלה רק הפנסים של מכונית חולפת.
עולה במדרגות בלב כבד ומציינת לעצמי שגם היום לא קרה כלום. שום
רעיון חדש, שום התלהבות.
מסובבת את המפתח במנעול ונכנסת. צונחת באנחה כבדה על הכורסא
בסלון. חושבת לעצמי שלא יכול להיות שאני שוב עייפה. מדליקה את
האור ומחליטה למצוא אותה אחת ולתמיד. בוהה בהשתקפותי החיוורת
במראה. בוחנת את העיניים הכבויות ומחפשת את הניצוץ שהיה בהן
פעם.
לא רואה כלום, אבל לא מוותרת. פתאום משהו מתעורר בי ואני שמה
לב כמה היא חיוורת, הדמות שבמראה. מחליטה להשאר מול המראה עד
שהיא תצא. היא מתעקשת לפחות כמוני.
בשתיים בלילה, בדיוק כשכבר שכחתי למה אני עדיין יושבת מול
המראה, היא הופיעה פתאום. ברורה לגמרי, שלווה, מביטה בי מבעד
לעיניי במראה.
גל של אושר מציף אותי בפתאומיות. כל כל התגעגעתי לראות אותה.
פתאום הכל נראה ברור, צלול. המבט השקוף, מזמין אותי לקפוץ
לתוכו כמו לבריכה צלולה ביום חם. אני צוללת...
בפנים אני פוגשת חברים, גמדים, פיות וכל מיני חיות. אפילו כאלה
שראיתי רק פעם מזמן בארץ רחוקה.