סצינה מס' 1: יום. ליד בית הספר- חוץ.
אדוה נערה בת 18, בעלת שיער חלק ועיניים ירוקות יורדת
מאוטובוס. היא ניגשת למכולת ומסתכלת על עיתון, "ידיעות
אחרונות", על השער מופיעה כתבה על פיגוע גדול שהתרחש בתל-אביב.
היא לא מתעמקת בעיתון והיא ממשיכה ללכת. היא עוברת את הכביש
ונכנסת דרך שער בית הספר.
אדוה
בוקר טוב.
השומר מהנהן בראשו חזרה. היא נכנסת לתוך בניין בית הספר.

סצינה מס' 2: יום. בתוך בית הספר, לוח מודעות- פנים.
היא נכנסת לתוך בניין בית הספר ומגיעה ללוח המודעות, כדי לבדוק
אותו. היא מחקה שמאחוריה יבוא יובל ויחבק אותה, אך כלום לא
קורה. פתאום הוא מאחוריה, הוא מחבק אותה, הוא מנשק אותה.
אדוה
יובל... מה אתה עושה כאן...
פתאום הוא כבר לא שם, אף אחד לא מאחוריה, היא מחפשת אותו אבל
הוא איננו. אנשים עוברים כמו תמיד, אף אחד מהם הוא לא יובל.
היא מסתכלת על הפרצופים לבדוק אם יובל אחד מהם, אבל לא. כאשר
היא קולטת מה קורה לה, היא נרגעת, נשענת על הקיר וכמעט דמעות
נוזלות מעיניה.


סצינה מס'3: יום. בתוך בית הפר,כיתה- פנים.
אדוה נכנסת לכיתה ומניחה את תיקה באחת השורות האשונות, קרוב
למורה. היא מוציאה דפים, עט ומחשבון. היא מתיישבת, אליה ניגש
אופיר.
אופיר
את נראית לחוצה.
אדוה
קצת.
אופיר
תירגעי, יהיה לך מצוין.
אדוה מחייכת אל אופיר ומסיטה את מבטה לכיוון הדלת.
המורה נכנסת לכיתה, בידיה המבחנים, אחריה היא טורקת את הדלת
בכוח.

סצינה מס' 4: יום. כניסה לבית הספר- חוץ.
אדוה יושבת בכניסה לבית הספר. התיק שלה נשען עליה והיא מביטה
לשמיים במבט של מחשבה.
מהשער הקידמי נכנסת מכונית, אדוה מביטה לעבר המכונית לרגע
וממשיכה להביט אל השמיים.
יובל
אדוה, רוצה טרמפ?
אדוה מביטה שוב אל המכוינת ורואה את יובל יושב בתוכה, דבר שהיא
לא הבחינה בו קודם.
היא מביטה לצדדים, משפשפת את עיניה ומחזירה את מבטה אל יובל.
אדוה
אני מחכה לאופיר.
יובל
נו בואי, לא יהיה לו איכפת, יהיה כיף.
אדוה מביטה לכיוון בניין בית הספר ושוב אל המכונית. יובל איננו
איש בשנות ה-40 לחייו נוהג. מאחוריה מגיע אופיר.
אופיר
תודה על המחברת, הצלת אותי.
אדוה
אין בעיה.
היא קמה אליו ולוקחת את המחברת. הם הולכים לכיוון השער.
אופיר
רוצה טרמפ?
אדוה
לא היום. תודה.

סצינה מס' 5:יום. בית של אדוה-פנים.
אדוה יושבת על מיטה זוגית בתוך חדר לבן יחסית. לא רואים את
המיטה כמעט כי היא מכוסה בתמונות בכל הצבעים. אדוה יושבת
ביניהן עם פנקס אדום. בידה עט והיא כותבת רשימות. כל כמה שניות
היא לוקחת תמונה, מביטה בה ומניחה.
כעבור 5 תמונות, היא נושמת נשימה חזקה. מניחה את הפנקס ומפילה
את עצמה אחורה וסוגרת את עיניה.
-כניסה לחלום-
סצינה מס' 6: יום. חצר-חוץ.
יובל נכנס לבית הספר דרך השער, הוא מהנהן בראשו לשומר.
השומר
בלי מכונית היום.
יובל
היא בתיקון, לא משהו רציני.

סצינה מס' 7: יום. כיתה- פנים.
הוא מגיע לדלת כיתתו. הוא בוחן את התלמידים בכיתה, חברו אופיר
יושב רגוע עם דיסקמן.
יובל
ראית את אדוה.
אופיר מהנהן בראשו שלא וממשיך להקשיב למוסיקה בדיסקמן.
הוא מתיישב במקומו הקבוע, הוא מוציא את המחברת שלו מהתיק, הוא
מתחיל לתופף עם העיפרון על השולחן מלחץ. נשמע הצלצול  ומספר
תלמידים נכנסים זה אחר זה לכיתה, אך יובל לא מסתכל עליהם .
המורה נכנסת ונעמדת מול כל הכיתה, אך יובל לא מסתכל עליה. הוא
ממשיך לתופף בעצבנות על השולחן.
המורה
יובל, הפסק בבקשה, מיד!

סצינה מס' 8: יום. חצר בית הספר-חוץ.
יובל ממהר לצאת מהכיתה, תיקו על כתפו השמאלית. הוא יורד את
המדרגות במהירות ויוצא מבניין בית הספר. הוא עובר את השער
במהירות
יובל
אין לי אישור לצאת, אבל זה ממש חשוב.
השומר פותח לו את השער והוא רץ החוצה.
-יציאה מחלום-

סצינה מס' 9: יום. חדר של אדוה- פנים.
אדוה שכובה על המיטה בין כל התמונות שלה, לפתע הטלפון מצלצל-
דרררר... דרררר...
אדוה
היי... מה נשמע, דנה? אוקיי.
אני אצלך תוך רבע שעה, טוב?
ביי.

סצינה מס' 10: יום- רחוב תחת בניין של דנה- חוץ.
אדוה מגיעה במהירותאל הבניין של דנה. דנה, ילדה בת 12
כבר מחכה, היא יושבת על המעקה ומסתכלת לעבר אדוה. ברגע שאדוה
כבר קרובה, היא יורדת בקפיצה ורצה לעבר אדוה לתת לה חיבוק
גדול.
אדוה
מה נשמע?
דנה
מצוין, התגעגעתי.
אדוה
גם אני, רוצה שנלך לאנשהו?
דנה מרימה מהרצפה תיק פיקניק.
דנה
הולכים לפארק.
הן מתחילות ללכת.

סצינה מס' 11: יום. פארק- חוץ.
דנה ואדוה שוכבת על שמכה כחולה על הדשא, לצידן תיק פיקניק פתוח
ובקבוק דיאט קולה. אדוה עם עיניים סגורות כאשר דנה מסתכלת על
העננים.
דנה
נו אז יש לך מישהו חדש?
אדוה
לא אין לי.

דנה
זה בגלל אח שלי?
אדוה
אין לזה שום קשר אליו.
דנה קמה לישיבה ומסתכלת על אדוה שעיניה עדין עצומות.
דנה
אהבת אותו, אה?
אדוה
אני מעדיפה לא לדבר על זה. איך בבית ספר?
דנה
גם אמא ואבא לא מוכנים לדבר עליו.
דנה מסתכלת הצידה, כבר לא על אדוה. בינתיים אדוה פקחה את
עיניה.
אדוה
אין על מה לדבר.
דנה
יש לו יום- הולדת השבוע ואני לא יודעת מה לקנות לו.
אדוה
תביאי לו פרחים.
דנה
אבל זה נדוש.
אדוה קמה ומסתכלת סביב, היא מביטה בקולה ומרימה אותה.
אדוה
אז תביאי לו קולה, הוא ממש אהב.
דנה (בהתלהבות)
בואי נלך עכשיו להביא לו.
אדוה נשכבת על הדשא ועוצמת את עיניה.
אדוה
עוד מעט.

-בתוך חלום-
סצינה מס' 12: יום. בתחנת האוטובוס- חוץ.
יובל ממהר לעבר תחנת האוטובוס ובדיוק עובר אוטובוס. הוא רץ
אחריו והנהג עוצר.

סצינה מס' 13: יום. בתוך האוטובוס- פנים.
יובל עולה על האוטובוס ומוציא חמישה שקלים. הוא משלם לנהג
וממהר להתיישב. הוא מתיישב בספסל ריק ומסתכל ביומן שלו על
תמונה של אדוה ובדיוק את התאריך בו הוא נמצא, שם כתוב על ראיון
שיש לאדוה לתחרות צילום, הוא סוגר את היומן. הוא מביט באנשים
שסביבו אך הוא לא באמת רואה אותם, העיקר זה להגיע אליה. לפני
התחנה שבה הוא יורד, עולה אדם גבוה עם מעיל שחור ומשקפי שמש
שחורים, יובל מביט בו בעניין, יובל רואה רק אותו. האדם נראה
מוזר. האדם מתיישב מאחוריו וכאשר האוטובוס ממשיך לנסוע, יובל
לוחץ על הפעמון כדי לרדת, הוא נעמד וצועד שני צעדים לעבר דלת
האוטובוס. חושך. רק ברקע צפירות האמבולנסים.

סצינה מס' 13: יום, בית קברות- חוץ.
אדוה ודנה נכנסות אל בית הקברות, בידה של דנה בקבוק קולה ובידה
של אדה סלסלת הפיקניק.
הם הולכות לעבר השורות מחפשות את הקבר של יובל. דנה מוצאת מיד
את הקבר, אדוה הולכת באיטיות אחריה. בהמשך ישנו ספסל עליו יושב
אופיר, הוא מביט קדימה. דנה מתקרבת לקבר של יובל כאשר אדוה
הולכת לספסל.
דנה
את באה?
אדוה
תני לו בעצמך, אני תכף באה.
אדוה מתקדמת באיטיות לאופיר, שעדין אינו מביט לעברה.
אדוה
אופיר?
אופיר מביט לכיוון שלה ומחייך חצי חיוך.
אדוה
למה אתה כאן?
אופיר
מה, לא לבוא ליום הולדת של החבר הכי טוב שלי?
אדוה
אבל זה בעוד כמה ימים.
אופיר
תמיד עמוס כאן בימי הולדת, אז החלטתי להקדים.
אדוה מתיישבת לידו. אופיר נראה מאוד מדוכא כאילו שהוא בכה לפני
רגע.
אדוה
אתה יודע, יהיה טוב.
אופיר
בטח, אני סתם רגשן בחתונות בלוויות ובימי הולדת.
אדוה
חח... אחלה דרך לראות את החיים.

אופיר
לפחות אני ממשיך לחיות אותם.
אדוה מסיטה את מבטה מאופיר וחיוכה יורד מפניה.
אופיר מביט בה, מחייך ונושם.
אופיר
זה שהוא לא חי, לא אומר שאת צריכה להפסיק לחיות.
אדוה
ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא הנה.
אופיר
כי אני אומר לך את האמת?
אדוה
כי אני לא מוכנה לזה.
אופיר
כבר חצי שנה עברה, ואת לא תשכחי ממנו ולחזור,הוא גם לא יחזור.
אדוה
די! אני לא מסוגלת להתמודד. לא היום!
אופיר
אף פעם.
אדוה
נכון, אף פעם.
אדוה קמה מהספסל והולכת מספר צעדים.
אופיר
רק אל תשכחי לאחל לו מזל טוב.

סצינה מס' 14: יום. חדר חושך- פנים.
אדוה נמצאת בחדר החושך, היא עומדת ליד מכונת הפיתוח. היא
מכניסה את הפילים לתוך המגדל ומסדרת ככה שהתמונה תהיה בפוקוס.
התמונה די כהה לא ממש רואים את פניהם של הדמויות כי זה נגטיב.
היא סוגרת את האור של המכונה ומוציאה נייר. היא מניחה את הנייר
במקום והיא נושמת די באיטיות, בקושי רב. היא לוחצת  על הטיימר
כדי שהתמונה תודפס ואחרי מספר שניות, האור של המכונה נפסק והיא
מעבירה את התמונה לגיגית מים שמאחוריה. היא דוחפת את התמונה
בגיגית ככה שהמים יכסו את כל הנייר. לאט לאט מופיעה התמונה.
תמונה ברורה שלה ושל יובל מתנשקים. היא מביטה בתמונה מספר
שניות והתמונה הולכת והופכת לכהה יותר ככה שהדמויות מאוד
ברורות. פתאום אדוה נשברת והיא מתחילה להתנשף, דמעות זולגות
מעיניה והיא מתיישבת על הרצפה עטופה בעצמה, כמו צב או קיפוד
שמנסה להגן על עצמו. הבכי שלה מתלווה בקול רך ועדין של צווחות
בכי. אחרי כמה דקות היא נרגעת ולוקחת נשימה עמוקה, היא מנגבת
את הדמעות שלה. לאט לאט היא מתרוממת ומסתכלת לתוך גיגית המים.
בתוכה ישנו נייר שחור, אותו הנייר שעליו התמונה היתה מודפסת
נשרף והפך לשחור. אדוה מוציאה את הנייר וזורקת אותו לפח.

סצינה מס' 15: לילה. בית של סבתא- פנים.
סבתא אמא ואדוה יושבות ליד שולחן יפה ואוכלות ארוחת ערב. שתיקה
עוברת בין הסועדות, רק מדי פעם נאמרות הערות לגבי האוכל.
סבתא
אדוה, קחי עוד פולקלה, זה בריא.
אדוה
לא תודה סבתא.
סבתא
נו רק אחד.
הסבתא מעבירה שוק לאדוה והן ממשיכות לאכול.

סבתא
נו אז שקט בזמן האחרון, איזה יופי.
אמא
אבל הם תמיד מתקיפים כשהכי שקט.
סבתא
את לוקחת אוטובוסים?
אדוה
כן.
סבתא
לא הולכת ברגל?
אדוה
זה כבר ישנה משהו?
סבתא
עדיף, לא?
אדוה
עדיף? הרי אני יכולה לעבור כביש ולהידרס, אני יכולה ליפול
ולשבור מפרקת במדרגות ואם בכלל לא בא לי לצאת מהבית אני יכולה
לטבוע באמבטיה, אז לא נראה לי שאוטובוס זה מה שיהרוג אותי.
סבתא ואמא מסתכלות על אדוה בהפתעה, הן הפסיקו לאכול, אדוה
מביטה אל תוך הצלחת שלה.
סבתא
אוח, אל תדברי ככה, עוד יהיה לי התקף לב.
אדוה
וזה לא יקרה בזכות אוטובוס, נכון?
הסבתא והאם ממשיכות לאכו, כבר מפסיקות להקשיב ולהסתכל על אדוה,
היא לעומת זאת מתנשמת ומסתכלת אל פניהן.
מתחת לאפה היא ממלמלת.
אדוה
וגם אם אני אמות, יהיה איכפת למישהו?
אמא
אמרת משהו?
אדוה מנענעת את הראש ללא.


סצינה מס' 16: לילה- מתחת לבניין של אופיר- חוץ.
אדוה הולכת הלוך וחזור מתחת לבניין של אופיר, חושך. היא לבושה
בבגדי ערב שלבשה בארוחה עם המשפחה.
אופיר יוצא מפתח הבניין במבט של בהלה.
אופיר
קראת לי?
אדוה הולכת אליו במהירות, תופסת אותו ומחבקת אותו.
אדוה
אני רק צריכה חיבוק.
היא מתחילה לבכות, הוא עוטף אותה בזרועותיו ומלטף לה את הראש.


אופיר
שש...שש... אני כאן.
אדוה מוציאה את ידיה מאחיזתה ומחזיקה את ראשה בכאב גדול, אופיר
נאחז בה ומתקרב אותה אליו עוד יותר.
אופיר
תירגעי, תירגעי, זה יעבור.
הוא מלטף לה את הראש ואת העורף, עיניה עצומות. לרגע עיניה
נפקחות והיא מביטה אל תוך עיניו הנוצצות מדמעות גם כן.
אדוה
תודה.
אופיר מחייך ואחריו גם אדוה. הם עדין חבוקים חזק חזק.
אופיר מנגב לה דמעה נוזלת מעינה השמאלית והם מתנשקים.
נשיקה ארוכה וחזקה. כאשר הם יוצאים מהנשיקה, הם מביטים זה
בזו.
אופיר
רוצה לבוא איתי להפגנה ביום שבת?
אדוה
אני אשמח.
אופיר מנשק את שפתיה פעם אחרונה. אדוה מסתובבת והולכת לכיוון
הבית שלה כאשר אופיר ממשיך להסתכל עליה מתרחקת.

סצינה מס' 17: לילה. בכיכר רבין- חוץ.
אדוה ואופיר הולכים בהמון, מחזיקים ידיים. בידה של אדוה שלט
"די לכיבוש!". שניהם הולכים בצורה די חופשיה, אין הרבה אנשים,
עד שהם מתקרבים אל ההמון מול הבמה. הם נעצרים ומביטים מעלה, הם
רואים על הטלוויזיה את כמות האנשים שבאה. אופיר מנשק לה את
הלחי.
קריין (דובר על הבמה)
היום אנחנו נלחם בטרור דרך הפסקת הכיבוש.