אבא שלי החליט שדודה שלי השתגעה כשהיא התחילה לחגוג את כל
החגים של השנה אחד אחרי השני. היא היתה חוגגת חג אחרי חג, בלי
קשר לתאריך. בין כל חג היו עוברים שבוע או שניים של רגיעה,
לפעמים שלושה. לפעמים בשבועות שלפני אחד החגים שלה, דודה שלי
היתה רק עסוקה בלהכין הכנות. אבא שלי אמר שהיא התחרפנה כבר
לגמרי, אבל אימא שלי הניחה לו יד על הכתף ולא אמרה כלום.
זה התחיל ביום שבת אחד, כשכל המשפחה של אבא ישבה לאכול אצל
סבתא ארוחת שבת. אחרי המרק דודה שלי קמה והלכה אל ארונות
הספרים של סבא והוציאה משם את ההגדה. כולם הסתכלו ולא הבינו מה
קורה. דודה שלי התיישבה במקומה, פתחה אותה בהתחלה והתחילה
לקרוא. סבתא הסתכלה על אבא, שהסתכל על דודה שלי. יוסי, שהיה
הבן הגדול של הדודה השנייה שלי דורית שחיה באמריקה שאל את אבא
שלי מה קרה לה. אבל אבא לא הסתכל אל יוסי וגם לא אמר כלום. אמא
שלי שמה יד על הזרוע של אבא ואז זאת היתה הפעם הראשונה ששמעתי
אותו אומר את זה, בשקט.
היא השתגעה לגמרי.
וזה לא נפסק. שבועיים אחר-כך שמעתי את אבא מספר לאימא שדודה
שלי שמה חנוכייה בחלון של הדירה שלה. כשבאנו אבא ואני לבקר
אותה דודה שלי הוציאה קערה מלאה סופגניות, נתנה לי קופסת
גפרורים ואמרה לי ללכת להדליק את הנר השני של חנוכה. הסתכלתי
אל אבא אבל הוא שוב לא אמר כלום, ובגלל שלא ידעתי מה לעשות
הלכתי והדלקתי את החנוכייה שעמדה על אדן החלון.
בחודשים שאחר-כך דודה שלי חגגה את פורים, את ל"ג בעומר, את
ראש-השנה (שלוש פעמים), את יום כיפור, את ט"ו בשבט (פעמיים)
ושוב פעם את ל"ג בעומר.
בפעם השנייה שדודה שלי הדליקה מדורה מתחת לבניין שלה האש כמעט
הגיעה לחדר של הבלוני-גז והשכנים שלה התקשרו לאבא ואמרו לו שעם
כל הכבוד, וכמה שהם מצטערים, אבל היא כמעט פוצצה את כל הבניין
וצריך לעשות משהו.
באותו הערב שמעתי את אבא ואימא מדברים, אבל לא שמעתי הרבה ממה
שהם אמרו, חוץ מפעם שאבא צעק על אימא ושאל אותה אם היא גם
השתגעה ואיך הוא יכול לעשות דבר כזה. יום אחרי זה שוב נסענו
לבקר את דודה שלי. כשנכנסנו לבניין אבא אמר לי לעלות למעלה
ושהוא הולך לדבר עם השכנים. הדלת של הדירה שלה היתה פתוחה וכבר
במסדרון היה אפשר לשמוע קולות של פטיש. הלכתי דרך הסלון, עברתי
ליד הפסנתר השחור עם התמונות, ונכנסתי למרפסת. דודה שלי עמדה
על שרפרף וקשרה שני קרשים לפינה בשביל הסוכה. כשהיא ראתה אותי
היא חייכה וביקשה ממני לרדת למטה ולאסוף כפות תמרים מהגינה
לסכך. כשעליתי חזרה עם הסכך ראיתי את אבא יוצא מאחת הדירות.
הוא הסתכל עלי ונאנח, ליטף לי את השיער ושנינו ביחד עלינו אל
הדירה של דודה שלי. כשאבא ראה את הסוכה הוא לא אמר כלום, וביחד
אני והוא שמנו את הסכך ואת הקירות מבד ירוק ודודה שלי בינתיים
רק עמדה בפינה של המרפסת והסתכלה עלינו ושרה לעצמה וכל הזמן
חייכה.
וככה זה המשיך. דודה שלי חגגה בעיקר חגים דתיים, למרות שהיא לא
היתה דתית. היא אף פעם לא חגגה את יום העצמאות או את יום
הזיכרון או חגים אזרחיים. וחוץ מהפעם ההיא שהיא קראה בהגדה אצל
סבתא דודה שלי תמיד חגגה את החגים אצלה בדירה.
יום אחד סבתא באה לבקר אותנו והיא ואבא נכנסנו לחדר העבודה של
אבא, אבל הפעם יכולתי לשמוע אותם מדברים ואפילו להציץ דרך סדק
בדלת. אבא דיבר רוב הזמן וסבתא שתקה והסתכלה על משהו בתקרה.
אחר כך היא הוציאה מטפחת, קינחה את האף, והמשיכה להחזיק את
המטפחת בידיים שלה, על הברכיים. בסוף שניהם יצאו ואבא הסיע את
סבתא חזרה לבית שלה.
דודה שלי עוד הספיקה לחגוג את שבועות ולחלק משלוחי מנות לכל
הבניין שלה בעוד פורים אחד. אחר כך דורית הדודה שלי מאמריקה
הגיעה והיא ואבא נסעו ביחד אל הדודה שלי. אמא שלי אמרה לי
שלוקחים את הדודה שלי לבית-חולים לכמה זמן, שתנוח. כשאבא
ודורית חזרו הביתה דורית התחילה לפרוק את המזוודות והוציאה את
המתנה שלי ואבא הלך לחדר-השינה וסגר אחריו את הדלת.

ביום שישי בצהריים הלכנו אבא ואני ודודה דורית לבקר את אמיר.
אבא תמיד אמר שאני צריך לזכור את אמיר, שלא הייתי כל כך קטן
כשהוא נהרג, אבל חוץ מהתמונות שלו אני כמעט לא מכיר אותו.
כשהגענו עמד שם מישהו והוא ואבא דיברו קצת ודורית אמרה שהאיש
הזה היה חבר של אמיר מהצבא. אחר כך האיש הלך ושלושתנו עמדנו
מול המצבה וכל אחד שם עליה אבן קטנה ואני שמתי אחת שלקחתי
מהגינה של הבניין של דודה שלי בפעם הזאת שהיא חגגה את סוכות.
בדרך חזרה לאוטו אבא סיפר לי עוד קצת על אמיר ועל איך שהוא אהב
לנגן בפסנתר. ודורית אמרה שהוא ירש את הכשרון הזה למוזיקה מאבא
שלו, שהיה בצנחנים.