וכך נגמר הקיץ,
בצער וגאווה הרוסה
מפנה מקומו לרוח הקרה.
האם זהו סוף תקופה?
מחזור חדש של חיים מתעורר
והפחד וההתרגשות כבר שם.
סוף דומע עדין מבריא
על ידי התחלה עסיסית אל הלא נודע.
עוד מעט תיבנה הדרך,
עוד מעט צעדים ראשונים
במילים קצת שבורות
וקצת לפני אני מהססת.
אך הרוח חזקה יותר
ותתגבר היא על הכל (כך אומרים).
גם על מכות מסוג חדש
כשהשריון כבר הרוס.
הידעת, הכוח שלי בה ממך.
ואתה אתי עכשיו
וברגעים בהם אני לבד
קשה ולפעמים אני נשברת.
החולשה משתלטת עלי.
במילה קטנה על געגוע
דמעה משתוקקת לחיבוק
אם כי הכל חוזר בהרף עין.
שוכחת אני כי צרחתי,
זעקתי לרחמיך.
אין רחמים בעולם,
רק חולשה רחלנית.