"אני אוהב אותך. מאוד. אני מתגעגע אלייך."
ואני...אני לא יודעת מה לענות לך. גם אני אוהבת אותך? גם אני
מתגעגעת? כן מאוד. אבל איכשהו כשאני רוצה לומר את המילים האלה
הן לא יוצאות לי. הן נתקעות כמו עצם בגרון. אני רוצה להגיד לך
את המילים האלה. אני לא יודעת לשקר ואני מרגישה שברגע שאומר
אותן הן יהפכו לאמת מוצקה. ואז...או אז יהיה לך כל כך קל לקרוע
את הלב שלי לחתיכות. כמו שכבר עשית פעם. אבל הפעם החתיכות יהיו
מזעריות כל כך ששום מיקרוסקופ שבעולם לא יוכל לאתר אותן. לחבר
אותן ליחידה אחת. אני מתקשה להאמין לך. בנאדם שאוהב מישהו לא
יכול לתת לו לבכות בשקט בפינה בלי לגשת ולחבק חזק. ולעשות
שהבכי יפסק בכל מחיר. בנאדם שאוהב לא צופה בך מהצד כשהלב שלך
נשבר לאלפי חתיכות ולא עושה כלום. בנאדם שאוהב אותך יתן את
הנשמה שלו בשביל שלך יהיה טוב. בנאדם שאוהב לא נוטש מערכת
יחסים שעוד לא התחילה אפילו בגלל טעות אחת קטנה. בנאדם שאוהב
באמת. אבל באמת לא מציב את האהבה שלו למבחן ומזמין את האקסית
להצגה שהייתה אמורה להיות היציאה הרשמית הראשונה שלנו. ואח"כ
אומר שהוא לא רוצה ללכת כי זה יהיה לו קשה מידי. בנאדם שאוהב
לא מתנהג ככה.
בנאדם שאוהב יעשה הכל בשביל לגרום אושר למושא אהבתו. אפילו עם
זה כולל לסבול למענו. בנאדם שאוהב. אהבת אמת לא יתנהג כמו שאתה
התנהגת. לא יכתוב ביומן מילות אהבה רכות לאקסית שלו. לא יכתוב
שאף אחת לא תצליח להיכנס לנעליים שלה (וזה כולל אותי) בנאדם
שאוהב הלב שלו מתמלא. עד גדותיו. הוא מוקיע מתוכו את הסבל
והצער והכאב של העבר. בנאדם שאוהב לא מתנהג כמוך.
בעצמך אמרת לי שמילים הן בסה"כ מילים. שיש הרבה מילים כמו "אני
אוהבת אותך", "אני לעולם לא אעזוב אותך" במילים שאמרו לך בעבר
האשמת אותי. אני שכל מה שרציתי הוא לגרום לך אושר טהור. שמחה.
כל מה שרציתי היה לראות אותך מחייך ואת הניצוץ את בענייך פעם
נוספת. ולא, אתה סירבת לקבל את מה שרציתי לתת. היית חייב לקלקל
הכל בשבוע הראשון.
למה? תגיד לי למה היית צריך להתקשר אליה? למה? לא היה מספיק לך
האהבה שהרעפתי עליך? החיבוקים? הנשיקות? המילים המתוקות? לא
הספיק לך?
כל כך ניסיתי. באמת שניסיתי להבין אותך.
אבל לא אני לא מצליחה.
אתה יודע איזה גיהנום עברתי ביומים האלה? כל היגון והצער והסבל
של היקום התרכז בילדה הקטנה הזאת שהיא אני. רציתי למות. חשבתי
על זה ברצינות למרות שאני לא מהאנשים האלה עם הנטיות ההתאבדות.
חשבתי על זה. בכזאת רצינות. האשמתי את עצמי על הכל. חשבתי
שלעולם עוד לא תהיה לי אהבה כזאת. טהורה תמימה יפיפה. רומנטית.
קיטשית יגידו אחרים. אבל לא איכפת לי. ואז ביום שלישי גיליתי
למה בעצם הכל קרה והבנתי. והפסקתי להאשים את עצמי. כי בכל
הכנות לא אני אשמה הפעם. אפילו שחשבתי שכן. אפילו יניב לא
הצליח לנחם אותי ביומים האלה. באתי עליו וישבנו מחובקים במרפסת
וזה היה מנחם וטוב. ונעים. והחיבוקים שלו נתנו לי רוגע לתקופה
קצרה. הוא היה כל כך טוב. נתן לדמעות שלי המלוחות להיספג
בחולצה שלו. וליטף אותי ואמר לי שאני מקסימה. ויפה. ושאהבת
אותי כנראה באמת שאני אשמור לעצמי את החוויה היפה הזאת. הבנתי
אחרי זה שהוא רק ידיד בשבילי. הידיד המקסים הזה שאפשר לבוא
ולבכות לו על הכתף כשעצוב. והוא מילא את התפקיד בצורה כל כך
טובה. אני כל כך אוהבת אותו. ואתה... אתה שקרן בן שקרן.
עכשיו אני כבר לא כועסת (בעצם כן) מה אני מדברת שטויות. אני
תמיד אכעס על מה שעשית לי. תמיד. זה לעולם לא יעזוב אותי.
בכנות אני יכולה להגיד שהפגיעה שאתה פגעת בי הייתה המכה הקשה
ביותר שספגתי בחיי הקצרים. הקשה ביותר. אני רק מקווה שלעולם לא
תבוא עלי מכה יותר אנושה. כי מכה אנושה יותר פירושה מוות.
אני רוצה לסלוח לך. אני רוצה להיות מסוגלת להגיד לך שאני אוהבת
אותך. שאני לעולם לא אעזוב אותך. שאני תמיד אהיה שם. אבל כל
פעם שאני נזכרת באיך שנפרדנו כל מה שאני רוצה לעשות זה לקחת את
הרגליים ולעוף מאיפה שאתה נמצא. לעזוב אותך לנפשך עם החבר'ה
המגניבים שלך ואם האהבה הנצחית שלך לדינה. דינה שהשתמשה בך
כבמטלית ריצפה. דינה המלאך שלך.

כל פעם שאתה אומר שאתה אוהב אותי. כל פעם שאתה מחבק אותי. או
מרים אותי באויר או..אני לא יודעת אני חושבת על מה שקרה. עכשיו
אתה נמצא במקום הנורא הזה. אני נשבעתי שכל עוד אתה שם אני
איתך. אני לא אעזוב אותך. אבל כשתהיה בחוץ אתה כבר לא תזדקק
לי. בשביל מה לך? יש לך כל כך הרבה ידידים וידידות. יש לך
משענות רבות. יותר משיש לי. אתה לא צריך עוד ידידה. אתה צריך
אהבה. אהבה שאני לא אצליח לספק לך. ואתה יודע למה? אני אספר לך
למה. כי אני כמו הירח. אני נותנת אהבה לאנשים שאני יודעת
שיאהבו אותי חזרה באותה העוצמה. אבל אתה לא אוהב אותי באותה
העוצמה. לעולם לא תאהב אותי באותה העוצמה. ולכן אני מפחדת
אפילו לפתוח פי ולהגיד את המילים (בסה"כ מילים) "אני אוהבת
אותך" אם אני אגיד את זה. זה יהיה נכון ואז... או אז בשנית
ליבי יתנפץ. ואז אני אמות. כי אני בנאדם כזה. נושם וחי בשביל
אהבה. כמו בספר של רומן גארי. האהבה שלי מלווה אותי בכל אשר
אפנה. ואסור לי להפוך אותך לאהבה הזאת. כי אם אני אעשה אז ליבי
ימות ואני יחד איתו.