טוב, אז הבטחתי לכם לא לבכות.
והבטחתי לעצמי להיות חזקה הפעם ולהגבר, כי זו בסך הכל אהבה.
אבל עכשיו, כשהשמיים מלאים גשם פתאום גם העיניים שלי נהיות קצת
מוצפות...
אני מצטערת על הוויתור הזה שלי והחזרה לדכאון אבל הכעס שלי לא
נעלם עדיין...
אני מרגישה שבגדתם בי ושאני לא יכולה לסמוך עליכם יותר וכל
הזמן אני בוכה ומקווה שאולי עוד מעט אלוהים יראה כמה חסר לי
ויתן לי עוד.
יש לי מן נטייה לשכוח מה שיש לי ואז אני כועסת על עצמי שמא גם
את זה יקחו לי בסוף, ואז אני שוב בוכה...
ואתם הייתם כל כך בטוחים שהתגברתי.
עצמתי עיניים וחלמתי שאולי עוד כמה זמן באמת אהיה מאושרת...
אבל אושר אמיתי וטהור. עצמתי עיניים ודמיינתי שאולי מתישהו אני
אהיה מסוגלת לאהוב בלי הפחד המתמיד ליפול.
ואז פתחתי את העיניים וגיליתי שיש לי כמעט את הכל, ושעם חיוך
קטן אפשר לצבוע את העולם בצבעים של אושר גם אם אין מכחול... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.