הטוש הירוק שכבר כמעט התקלקל
הסדק שהאמת גרמה
הכרית שכבר כולה רטובה
הקולות שהפכו להדים בדמיון
העיניים שלו שכבר מזמן לא מסתכלות עליי
החיבוקים שעכשיו אני זאת שזקוקה להם
הצחוק שהפך למזויף
הזמן שלנו שפתאום החליט לעצור
הדפוק שהרצה לי שיהיה טוב
בועות הסבון שבורחות ממני
חוסר היחס שהפך להרגל
השנאה והאהבה שהחליטו על גבול
הרוח שמשנה כיוון
הצרות שנחשבות מחלות
כמו שאני
אני אנוכי והשדים שלי
הכחול שלי כבר לא שלי
וגם הוא כבר לא גבר שלי
ואני לא נערה שלו
ועצב עקשן כזה
שלא משתף אחרים חוץ ממני
שוב אין אפור אלא שחור ולבן
אין את הזמן שלנו.