היה הייתה כבשה, דולי שמה. הייתה היא קופצת בשדה, נהנת,
חופשייה. דולי הייתה שמחה. אך יום אחד אדם נורא לקח את דולי
למעבדה, עשה ניסויים "לטובת האדם" כך אנשים אומרים.
שיכפל, הרעיל, פגע, השפיל. דולי המסכנה, אותה כבשה שלפני שנייה
היתה שמחה, הפכה היא פתאום למוטציה, שונה, הכבשה הקטנה גססה
בתוכה, אך אותו אדם, מדען רשע, לא עצר אף לא לרגע אלא המשיך
והמשיך. לדולי לא הייתה ברירה, אמרה שלום לעולם, איבדה את
עצמה, אך האדם הרשע לא הרגיש שדולי שלנו כבר לא שייכת לעולם
החיים. היה לו לב אבן, אטום רגשות. דולי שלנו הפסיקה לחיות. אך
מה לעשות, זאת לא אשמתה, הרי דולי נולדה היא כבשה. וכבשה כזכור
נועדה לשחיטה, אכילה, ניסויים?! כבשים לא יודעות חיים אחרים.
לאחר זמן מה לא היה שום ספק, רוחה של דולי עלתה מעליה, חייה
עברו בעינייה. ודולי עברה לעולם שבו חיים עוד כבשים, כולן
שונות, מוזרות.
ומי יודע אולי אותה דולי, הכבשה הקטנה, הייתה בגלגול הקודם
אישה, מדענית, שבבעלי החיים ניסויים עשתה? ואולי היא רק שילמה
על מעשי העבר? אך מה שבטוח שהיא את הלקח למדה.
נקווה שדולי שלנו בגללגול הבא, תהיה כבשה...
כבשה חופשיה!