...

כהרגלה,זרקה על עצמה חולצה שמצאה לה בארון המבולגן ויצאה
לטייל.
בימים האחרונים היא מסתובבת כאן, ברחובות, בלי שום סיבה
ידועה.

משלט לשלט של מתמודד לראשות המועצה לזה של יריבו, המנסה להוכיח
את עוצמתו הרבה וכמות העצים האדירה שהוא כרת רק בשביל כמה
שלטים או פלאיירים שנושאים את פרצופו המעוות וחיוכו העקום, נעה
לה ילדה, חושבת, מנסה להבין איך ולמה היא פתאום כ"כ השתנתה.

במדרכות המקבילות חולפים אנשים, בטח תמהים מה ילדה קטנה עם
חולצה ענקית עליה מסתובבת ברחובות בשעות הערב בלי שום סיבה.
"בטח תמהונית אחת" הם בוודאי חושבים.

בשעות הערב המאוחרות יושבת לה ילדה קטנה על נדנדה.
חושבת על החיים ועל עצמה.

מסביב שקט, דממה.
אך אצלה בראש בלאגן, כאוס, פשוט אי סדר מובן.
המחשבות מתרוצצות, לא נותנות מנוחה.

"חופשה, עלק" היא אומרת לעצמה בשקט, שלא ישמעו פן יתקשרו
לאנשים עם החלוקים הלבנים.

הילדה הזאת מנסה למצוא את מקומה בחיים, מנסה להבין איפה היא
עומדת ביחס לכל מיני דברים.

מלחמה שקטה וקטנה מתרוצצת לה בראש.
יש 2 צדדים, לכל צד יש את הטיעונים והרצונות שלו... מסרבים
להגיע לפשרה בשביל שיהיה שקט.
עוד ועוד ועוד! רוצה כל צד.

"זנות. פשוט שואה מה שהולך שם" אומרת הילדה ומתחילה ללכת
בכיוון הבית.

בדרך הביתה, מסתכלת הילדה הקטנה על השמיים.
העננים חצי אפורים, עצובים, אך מצידם השני הם בגוון של אדום
בהיר, אופטימים.

אוטוטו עלים יתחילו להתעופף ברוח מערבית ומטריות ומעילים
יתחילו לצאת אט אט מהארון.

"העננים האלה ממש מתאימים עכשיו" היא חושבת לעצמה.

אולי זה בעצם סימן, היא תוהה, אולי מישהו או משהו מנסה לסמן לה
שאת עצמה היא עוד תמצא, כשיגיע הזמן המתאים.

לשאלה הזאת אין לה תשובה.

חרש חרש עולה ילדה קטנה במדרגות.

צריך לסדר את החדר אחרת יצפה לה עוד ריב עם אמא.
"לא צריכה את זה עכשיו", אומרת לעצמה, נחושה בדעתה.
ופונה אל חדרה המבורדק.

רוח של תחילת הלילה מנשבת מבעד לחלון המרפסת.
בחוץ השמיים אפורים, קודרים.
"הסתיו מגיע"

וטוב שכך.
...