פעם כשעוד הייתי ילד חשבתי לתומי שאני מלך.
הייתי בן ארבע ,שוכב במיטתה של סבתי ,היא לצידי מאכילה אותי
שוקולדים ולוחשת באוזני ,"אתה מלך"."למה",שאלתי והיא בשלה...

האוטובוס מלא ילדים ,הם כמוני ,בני אחת עשרה,פרי יצרו של
השטן.חמישים ושניים ילדים ששרים לי את המילים המופלאות "שעיריה
בן זונה-דוחף ומוצץ",כל זאת בגלל שהתבגרתי מוקדם מהרגיל ועל
ידיי כבר צמחו שערות שלא היו מביישות מציל בחוף ימה של תל
אביב.

אכן,כואב לראות את חבריך הטובים,שותפיך למשחקי כדור ,משנים את
עורם והופכים בן רגע לאוייבים.שותפים ללעג ההמוני.גם הם שרו
והשפילו אותי.

בזמנים האלה הייתי חוזר בעייני נפשי למיטתה של סבתי ולהכרזתה
כי מלך אנוכי ,הכיצד יכול אני להיות גם מלך וגם טרול שבית ספר
שלם לועג לו .סבתא ניצחה את הילדים בנקודות .נוק-אאוט לא היה
פה.את הפצעים מהקרב ההוא אני נושא עוד היום.
כיצד,אתם שואלים התגברתי עליהם,הסיפור נדמה לקוח מן האגדות
.יום אחד קמתי מול הר האדם הגדול ביותר במוסד החינוכי ."ילד"
שכבר בילה בכיתה ו' מספר רב מאוד של שנים ואמרתי לו "שמע,בגלל
טיפוסים כמוך כל העולם רוצה להשמידנו" הבחור היה בהלם ,התיישב
במקומו ודמעות החלו זולגות מעיניו השמנמנות .כמובן שמאז השינאה
אליי רק גברה אבל הבינו שעם היצור השעיר לא מתעסקים,משהו בו
נדפק.

כשסיפרתי לסבתא היא כל כך שמחה עד שהוציאה את השוקולדים
מהמזווה והכריזה על סיבה למסיבה."מלך" ,היא אמרה ,תמיד יודע
להתנהג עם נתיניו בדרכים המוכרות להם .הם רק רצו להחלישך ולכן
קיללו.לך תסביר לה שהם רואים בי אפס מאופס,מוטאציה של הטבע.

שנים הרגשתי לא אנושי ,אם משהו "טוב" היה קורה לי הייתי
חושב,כיצד זה הגיוני ומיד מצפה לחזור למסלול החיים הלוזרי .
היום מצב שיער גופי הוא ממוצע מינוס ,מצבי הנפשי ממוצע פלוס
.את התקופה ההיא לא הדחקתי אלא הפנמתי.אם הייתי יכול לחזור
לאחור לא הייתי מלמד את הילד {השעיר} ההוא את רזי אומנויות
הלחימה אלא את רזי השעווה החמה.