ראיתי את העוני עומד לפני בתור
חור בכיסו ומושפל מבטו,
נתקלתי בפשע כשלגופי שריטה
לא הייתה זו סיבה רצינית רק חצי פרוטה,
הזדעזעתי כשנכנסתי למשרד ממשלתי,
בו לאדם אין מחר, ואילו המנהל
קנה את עולמו במחיר לא אמיתי

כשהלכתי ברחוב ופנים אומללות
הושיטו לי יד לנדבה
תחבתי את ידי לכיס מכנסי
והספיק הוא בינתיים לשנות
את גורל הגזירה

המונים נוהרים לבירה
כשאין כסף אין גם ברירה,
ותשובת החליפות היא שאין בעיה
הלוא גם בתקומה לא היה

מצד אחד קל יותר
לענות את הנפש
מאשר לסחוט מגוף עייף
עוד קצת זיעה

זקנה ועובד זר חולקים משכן
בסמטת אשליות ברחוב צדדי,
היא מחכה לבטוח הלאומי ומעט בטחון,
אצלו הלאום לא בטוח
לגבי הבטחון זה הדדי

יכול להיות שתאור המציאות הזה
נובע מעוד רגע של עודף
רצינות לא רצוני,
אבל אף אחד לא אשם
כי הוא נולד עני

כל חיי ידעתי תמיכה
ואצלי החיים שונים בנקודת הפתיחה
אבל בכל פעם שנפגש
אני ואותם זהויות מציאות
נסגור עוד פער
ונצליח להתאזן

הארץ תמיד הייתה פה,
אנחנו עשינו את המדינה,
אז למה אני לא נרדם
למרות "ההודנא"?
אם היינו בוחרים במדינת
השמש והנוף המדברי,
האם גורלנו היה שונה?
אני לא בטוח,
מה שכן הייתה לנו עוד חצי
מלחמה, כי צבע עורנו היה קצת כהה.