יכולת לתפוס את ענבל מסתובבת לה על האי רק עם ביקיני קצר,
התלוי על הרגליים הארוכות והמושלמות שלה והנמתח על גבי החזה
השופע והשזוף שלה. יכולת לתפוס אותה על האי שהיה במרחק שלוש
שעות טיסה ממה שנחשב עשרים שנה קודם לכן למדינה המערבית,
המודרנית והגדולה ביותר בעולם, וחמש שנים קודם לכן, אותו האי
התגלה ממש במקרה ע"י נווד אחד ששט לו במי הים על גבי סירת מפרש
קטנה עם משוט אחד, ומספר פריטים בודדים שסחב עימו מהמדינה
המודרנית, המערבית והגדולה בעולם.

הסיבה שהאי התגלה בתקופה כל מאוחרת יחסית להיסטוריה האלקטרונית
המתועדת, הייתה שעד אז רק ספינות משא פרקו לאותו מקום את הזבל
שהצטבר מאותה מדינה מערבית שהייתה המודרנית והגדולה בעולם
לאותו זמן. הזבל הצטבר בים במשך השנים בצורה צפופה, מרוכזת
ומזוקקת, כך שאט אט החלה להתגבש על קרקעית הים מעין סוג חדש של
אדמה, שלא היה ידוע עד אז. האדמה הייתה מסוג מיוחד, מעורב כזה,
שמצד אחד, האדמה היא בעלת מרקם יצוק כמו אבן בזלת, ומצד שני,
כאשר מלטפים אותה, מרגישים עד כמה האדמה היא רכה וקטיפתית כמו
חול של ים. האדמה המיוחדת הזאת נוצרה הודות להתפתחות
הטכנולוגית שהייתה קיימת  אז של אותה מדינה מערבית, מודרנית
והגדולה בעולם, שידעה טוב מאוד לנצל את המשאבים שלה, כך שלבסוף
הזבל שהיה נשאר מהניצול המרבי של המשאבים היה המרוכז, המוצק
והמזוכך ביותר בעולם.

על אותו האי, לא נוצר הר של זבל, כי אם אכן זה היה הר של זבל
הדומה להרי זבל שהיו נוצרים בשנים קדומות של ההיסטוריה ושנגרמו
על ידי משאיות של זבל, אותו נווד לא היה מגלה את האי, והיה
מוצא רק מגרש גרוטאות שקוע בים. ולכן, אותה התגבשות של סוג חדש
של אדמה, שנוצרה על קרקעית הים החלה לטפס לה לגובה, במשך
השנים, ולעבור במטרים אחדים את גובה פני הים. האדמה המיוחדת
הזאת הייתה נראית כמו אדמת חמרה חומה כהה, אך למעשה היה בה גם
גוון נוצץ של כחול-סגול-כתום, שהיה מהפנט את עין המתבונן בה.
היה ניתן לראות בבירור את הנצנוצים הבוהקים של
הכחול-סגול-כתום, במיוחד כאשר קרני השמש היו מכות על האי.

אותו נווד שהגיע לאי ממש במקרה, לאחר שנזרק מהמדינה המערבית
המודרנית והגדולה בעולם, וששט לו בים עם סירת המפרש ומשוט אחד,
לא האמין לנגד עיניו שכך באמצע הים הכחול-שחור, התעורר לו אי
שלא היה נמצא או מתועד באתר המפות המרכזי ברשת הממוחשבת של
המדינה המערבית, המודרנית והגדולה בעולם.

כשהנווד כבר היה במרחק של עשרה קילומטרים מהאי, קול השתאות יצא
מפיו כשהוא קורא בקולי קולות: "הנה גיליתי את אי החלומות, הנה
גיליתי את אי החלומות".

לאותו נווד, שלימים, היה הרכז החברתי של האי, והסיבה, שהוא היה
דווקא הרכז החברתי של האי, הייתה שניתנה בידו הזכות לבחור בכל
מה שיחפוץ, כי הוא זה גילה את האי, ובתור זה שגילה את האי,
והיה הראשון להיות בו, הוא רשאי לבחור בכל תואר או תפקיד העולה
על דעתו. הזכות לבחור בכל מה שיחפוץ, ניתנה לו כבר שלושה ימים
לאחר שגילה את האי, והוא היה יכול לבחור בלהיות הנשיא, יושב
הראש, או המנהל הכללי של האי, אבל לבסוף הוא קיבל על עצמו את
התפקיד של הרכז החברתי של האי.

ניתן לומר שהוא רצה בתפקיד הזה, כי כשהוצע לו התפקיד, הוא נזכר
באותו הרגע בערגה, איך הייתה שהפעם האחרונה שהוא הצליח במשהו
במדינה המערבית, המודרנית והגדולה ביותר בעולם, והפעם הזאת
הייתה כשהוא היה הרכז החברתי של תנועת הנוער המקומית ביישוב
שבו הוא גדל. הוא היה אז בן שבע עשרה בערך. הוא נזכר בימים של
שיא ההצלחה שלו, ואיך הוא היה אחראי על הקומזיץ שנעשה עם קומץ
מחבריו לתנועה בחוף הים של המדינה המערבית, הגדולה והמודרנית
ביותר בעולם. היה זה אז הערב שלו. במיוחד הרגע שהוא הגיש להם
את תפוח האדמה החם העטוף בנייר כסף ישר מהאש. איזה תפיחות על
השכם וחיוכים קיבל באותו הערב. "סחתין" הם היו אומרים לו.
"שיחקת אותה", "הבאת אותה באחלה תפוח אדמה חם". לא היה אדם
מאושר ממנו באותו ערב, כשהרגשת אושר ספוגה בגאווה עוטפת אותו.
הוא ידע כי זאת הצלחה אמיתית.

אך אם נחזור לאותו הרגע, שאותו נווד מביט על האי שהיה נראה
בעיניו כמו קרקע פורייה להרבה דברים, אך הוא לא ידע  במיוחד
איזה דברים, כי אחרי שהיה רכז חברתי של תנועת הנוער בגיל שבע
עשרה, הוא נזרק מכל מסגרת אפשרית, הידרדר עד כמה שאפשר בסולם
החברתי של המדינה המודרנית ביותר בעולם, כך שלבסוף נזרק ממנה,
כשברשותו רק סירת מפרש, משוט ומספר פריטים בודדים.
הוא לא למד אף פעם באוניברסיטה וגם בבית הספר לא ידע ממש מה
רוצים ממנו.

ואם שוב פעם ננסה לחזור לאותו הרגע שהנווד מביט על האי, וחושב
איזה קרקע פורייה יש שם, אבל לא יודע בדיוק למה היא יכולה
להיות פורייה, ומחשבה חולפת לו רגע בראשו "אולי לחקלאות היא
תהיה טובה", והוא ממשיך בהרהוריו, כשהסירה שלו כבר כמעט נוגעת
בקו היבשה של האי במקום שנראה מאוד דומה לחופי הים המסודרים
והפזורים לאורך החוף של המדינה המודרנית, המערבית והגדולה
בעולם, והאדמה מתרוממת ומטפסת לה אל מעל פני הים בצורה הדרגתית
ושטוחה.  

הסירה נעצרת על האי כשחרטומה נעוץ באדמה. הנווד יוצא מהסירה,
עולה על האי, ומוציא, מבין הפריטים הבודדים שיש לו בסירה,
שמשייה. הוא תוקע את המוט שלה עמוק באדמה החומה הכהה והנוצצת
בכחול-סגול-כתום, ונשכב פרקדן על האדמה. במוחו חולפות המחשבות
איך הוא עוד ייכנס לדפי ההיסטוריה האלקטרונית,  כאיש שגילה אי
חדש, וזאת למרות שהכול היה כתוב וידוע על גבי רשת המדע
האלקטרוני. הוא רואה לנגד עיניו איך הוא יהיה איש מפורסם
ודגול, שמופיע לצד האנשים המפורסמים בהיסטוריה שגילו יבשות,
תרבויות ועתיקות. "אולי אני אמצא באי הזה עתיקות, ואני אהיה
איש עשיר" הוא הרהר בראשו. ואז צצה במוחו הברקה, למה לא להזמין
את האנשים מהמדינה המערבית  והמודרנית ביותר בעולם לכאן,
שיבואו, ייהנו קצת מהשקט, השמש, ומהשטח החופשי. הוא חיש נחפז
לגשת לסירה, ולהוציא משם עוד פריט שהיה ברשותו מבין הפריטים
הבודדים. הפעם היה זה מחשב נייד עם חיבור סלולרי לרשת הממוחשבת
של המדינה המודרנית המערבית והגדולה ביותר בעולם. באותה תקופה,
מחשב נייד היה נפוץ אצל כל אחד, ולא היה נחשב למותרות, אפילו
בשביל נוודים. הוא הפעיל את המחשב, התחבר לרשת, נכנס לאתר
המפות המרכזי של המדינה המודרנית המערבית והגדולה ביותר בעולם,
וביקש להוסיף אי חדש לרשימת האיים הקיימים עד אז.

לקח לו רבע שעה לשכנע את המערכת הממוחשבת שבאמת התגלה אי חדש,
ועוד רבע שעה כדי להסביר איפה נמצא האי. הוא היה צריך לתאר
בדיוק מה עבר עליו מאותו הרגע שעזב את המדינה המערבית,
המודרנית והגדולה ביותר בעולם לפני ימים אחדים, כשהוא נישא על
גבי סירה מפרש קטנה עם משוט אחד ועם עוד מספר פריטים בודדים,
הוא היה צריך לתאר במילים לתוך המחשב איך הוא היה שוכב במשך
ימים חסר תנועה, מסטול מריח הזיעה על דופן הסירה, איך הוא הקיא
פעמיים, איך הוא זרק באמצע שומקום בלב בים כמעט את כל הפריטים
שהיו חביבים עליו, ונשאר רק עם שמשייה, מחשב נייד וחיבור
סלולרי לרשת הממוחשבת של המדינה הגדולה, המערבית והמודרנית
ביותר בעולם. הוא זרק כמעט הכול לים כי פתאום באמצע שומקום, כי
הוא הרגיש שנמאס לו מהכול, שנמאס לו מהסירה, שנמאס לו מעצמו.

כשהוא הקליד את המידע לרשת הממוחשבת, הוא היה צריך לתאר בדיוק
מה שעשה ומה שעבר עליו, כשהמערכת מעבדת באותו זמן את הסיפור
שלו, את מילותיו, ממש באותן רגעים שהן נכתבות, והמערכת מנסה
לנתח אותן, לנתח את הסיפור שלו ואותו ככותב. הניתוח נעשה בזכות
היכולות הטכנולוגיות המשוכללות שהמדינה המודרנית הצליחה להגיע
אליהן, והמערכת יכלה לקבוע לבסוף בוודאות את מה שקרה.

המסקנות של המערכת הממוחשבת היו ברורות וחד משמעיות. אחד, אכן
התגלה אי חדש. כנראה נוצר מתרכובות כימיות ייחודיות לזבל
שספינות המשא שהיו פורקות בים, שהיה, מן הסתם, הזבל הצפוף,
המרוכז והמזוקק ביותר בעולם. עפ"י תיעוד אלקטרוני קיים של
החומרים שהיו נשפכים לים מספינות המשא, הדבר היה אפשרי לפחות
תיאורטית.

שתיים, עפ"י נתוני הסטטיסטיקה האלקטרוניים שנאגרו במדינה, אכן,
לפני כמה שבועות נזרק מהמדינה איש אחד, כשהוא נמצא על גבי סירת
מפרש עם משוט ומספר פריטים בודדים שברשותו, ועל פי ניתוח
פסיכולוגי-אישיותי של התיאור שניתן, מדובר באותו האיש שהכניס
למערכת הממוחשבת את התיאור על האי החדש.

שלוש, עפ"י התיאור שניתן לגבי מה שעבר על האיש בימים שבהם שהה
בים, ניתן לדעת בוודאות את מיקומו של האי החדש, למשל, ניתן
לדעת, שכשהאיש הקיא לים מכיוון הדופן המערבי של הסירה, הייתה
עפ"י המרכז המטאורולוגי של המדינה, בדיוק באותו הרגע רוח
צפונית מערבית של עשרים קמ"ש, ולכן הסירה שטה במהירות עשרים
קשר לכיוון זה עם נטייה של מספר מעלות מערבה. לאחר חישובים
אלקטרוניים מורכבים נוספים, אותר המיקום המדוייק של האי החדש.


החישובים האלקטרוניים שנעשו כללו, בין השאר, גם את העומק ואת
המרקם של מי הים, וכמו כן צריך היה להביא לידי חשבון את העובדה
שהדגים והצמחייה כבר מזמן נכחדו באיזור זה מזיהומים סביבתיים
אחרים (אך לא מהזבל הצפוף, המרוכז והמזוקק ביותר בעולם,
שהמדינה התהדרה בו שאינו פוגע בבעלי חיים), כך שלא היו תנודות
חזקות במעמקי הים, בזמן שסירת המפרש עם משוט אחד שטה על פניהם.
לאחר שאותר בוודאות המיקום של האי החדש, הוא יתווסף אוטומטית
לאתר המפות המרכזי של המדינה ויוכר כאי חדש שהתגלה.

הנווד חיכה עוד כמה רגעים על מנת שיגיע האישור הסופי. כאשר
האישור הסופי הופיע על גבי צג המחשב, לא היה אדם מאושר יותר
ממנו בכל העולם מאשר הנווד שלנו. הוא קיבל הודעה רשמית מטעם
המדינה המודרנית על האי החדש, ובתוכן ההודעה היה כתוב שהמדינה
מברכת אותו על גילוי האי, מוקירה אותו כנאמן החברה, ונותנת לו
שלושים יום להחליט מה ברצונו לעשות עם האי.
תהיה באפשרותו הזכות לבחור תואר ומעמד מכובד באי, וכמו כן יהיה
לו תפקיד משמעותי לגבי החלטת ייעודו של האי. לאחר שלושים יום,
תבוצע בדיקה, לאיזה כיוון האי יתפתח, זה ייעשה, מן הסתם, בצורה
אלקטרונית וממוחשבת עפ"י נתונים סטטיסטיים שהצטברו, והמדינה
תחליט סופית לגבי עתידו של האי.

בתחתית האישור, הוזכר ששמו של האיש שגילה את האי יתווסף לרשימה
האלקטרונית העולמית של תגליות האדם.  באותו הרגע שהנווד קיבל
את האישור הסופי ,הוא מיהר להיכנס לאתר אחר ברשת הממוחשבת,
כשבאתר זה, ניתן לכתוב הודעות כלליות על אבידות, הודעות דרושים
והודעות על מכירות יד שנייה.

הוא פתח הודעה חדשה, ומייד החל להקליד במחשב: "לפני כמה רגעים
התגלה אי חדש. זהו אי החלומות. האי התגלה ע"י שלומי. באי תוכלו
ליהנות מהשקט, מהשמש, ומהשטח החופשי. בואו בהמוניכם. מפה
אלקטרונית מצורפת בתחתית ההודעה". מיותר לציין, עד כמה צפופה
הייתה המדינה המערבית, המודרנית והגדולה ביותר בעולם באותה
תקופה, עד שלא חלפו מספר רב של שעות מרגע שפורסמה ההודעה,
ובאופק החלו לבצבץ, ספינות, יאכטות, ואופנועי ים.
כלי השייט הגיעו עד לחוף, שמתוכם יוצאים אנשים,  שהחלו לנהור
ולמלא את החוף, כשבידיהם שמשיות, כיסאות-נוח, ומנגלים.

שלושה פריטים בסך הכול.

סדר היום השגרתי במדינה המודרנית ביותר בעולם, החוזר על עצמו
כל יום מחדש, מביא את האנשים לידי מצב שגם אם הם יוצאים לבלות,
או לטייל, הם, פחות או יותר, מביאים איתם תמיד את אותם דברים.
במשך השנים התמעטו הפריטים שאנשים מביאים איתם לים לשמשיות,
כיסאות נוח ומנגלים, וזהו.

שלושה דברים בסך הכול.

עם סדר היום בעבודה, ושגרת החיים היומיומית החוזרת על עצמה
במדינה המודרנית ביותר בעולם, איך עוד אפשר לבקש שיהיה משהו
קצת אחר או שונה. מיותר לציין, שזאת הסיבה שכאשר שלומי, הנווד,
נזרק מהאי, הוא נשאר לבסוף רק עם שמשייה, מחשב נייד, וחיבור
סלולרי לרשת של המדינה.
יכול להיות שאולי הסיבה האמיתית, שאת יתר הפריטים שהיו עימו,
הוא זרק לים, היתה, לא בגלל שנמאס לו מהכול, ושהוא הרגיש כל כך
רע עם עצמו, אלא אולי הוא בעצם לא היה צריך יותר שום דבר
והרגיש עם פריטים נוספים שסחב קצת מוזר ושונה.
כנראה הוא לא היה עדיין מספיק זמן מחוץ למדינה, כדי שירגיש
שדברים יכולים להיות גם אחרת.

אבל אם נחזור לאנשים, שהחלו ממלאים את החוף בהמוניהם, הנווד
שלנו, עובר בינהם וקורא בקולי קולות: "אני שלומי. אני גיליתי
את האי. תפסו לכם מקום בשמש, תפתחו שמשייה ותיהנו".
האי החדש החל לתפוס הצלחה כל כך גדולה, והפך לאטרקצייה מיידית,
עד שלא עבר שבוע מאז ההודעה הרשמית של המדינה לגבי גילוי האי,
והמדינה לקחה תחת חסותה את ניהולו של האי, והחליטה להוציא
מכרזים כלכליים לחברות ייזמות לפיתוח האי, והחלה לנפק רישיונות
לבניית מלונות, חנויות ומזללות באזורי החוף של האי.
וכששלומי, קרא על זה באתר החדשות של רשת המדינה, הוא כל כך כעס
על כך שהמדינה לוקחת לו את האי שלו בצורה שתלטנית שכזאת מבלי
לשאול אותו, וכשנרגע, ולקח לו חצי יום להירגע, הוא פנה  לאתר
התלונות הרשמי של המדינה.
הוא היה חייב להיות רגוע ודי שליו כשהוא מנסח פנייה רשמית
למדינה כי אחרת יקרה לו משהו הרבה יותר גרוע מאשר להיזרק
מהמדינה.
הוא כתב למדינה שהוא זה שגילה את האי, ושהיא החלה לפעול לגבי
האי הרבה לפני  שעברו שלושים יום, כפי שנכתב באישור הסופי,
ושהוא היה אמור, במשך פרק הזמן הזה, לנהל ולקבוע מה יהיה לגבי
עתידו של האי.

כעבור שלוש דקות הגיע תשובה מהלשכה המשפטית הממוחשבת שהוא אכן
צודק, ואכן נעשתה פעילות שאינה תואמת את מה שנכתב באישור
הסופי. בתחתית ההודעה מהתשובה של הלשכה המשפטית נכתב שיינתן לו
פיצוי על חוסר ההתאמה בין האישור הסופי לבין מה שנעשה בפועל.

הפיצוי יינתן שלוש שנים מיום גילוי האי.

בגוף ההודעה הוזכר לו גם שהוא נזרק מהמדינה רק לפני מספר
שבועות, ולמרות שהחברה הוקירה לו תודה על גילוי האי, הלשכה
המשפטית אינה ממליצה לו שייעז עוד להתלונן.
שלומי קרא את תוכן ההודעה, וכשסיים לקרוא, כיבה את המחשב, ועצם
את עיניו. מיותר לציין, שאותו פיצוי, שהיה יכול להתממש רק שלוש
שנים אחר כך,  ושנשלח לו אחרי יומיים בהודעה אלקטרונית ממוחשבת
מטעם המדינה, היה לא אחר מאשר היתר עבודה סדיר באי, מצורף יחד
עם הפנייה עתידית לחברת כוח אדם.

שלוש שנים לאחר מכן, כששלומי עוד זוכר במוחו את הודעת הפיצוי
שקיבל מטעם הלשכה המשפטית של המדינה, הוא ניגש ללשכת התעסוקה
שהייתה ממוקמת במרכז העיר, עיר מודרנית שהתפתחה לה עם הזמן
במרכזו של האי.
שלומי בחר בתפקיד של "רכז חברתי" כעבודה מועדפת, והוא היה צריך
עוד כמה שעות טובות לשכנע את הפקידה שתיתן לו את העבודה הזאת
מהרשימה שהוצגה לפניו על גבי נייר.
כן, הרשימה הוצגה לפניו על גבי נייר. (לא על מחשב נייד או
כהודעת SMS לסלולרי שלו)

לשכת התעסוקה הוקמה על האי כבר שנה וחצי לאחר שהאי התגלה,
ועסקה יותר בבעיות אבטלה מאשר למצוא למישהו תעסוקה.
כששלומי ניסה לשכנע את הפקידה שיש לו אישור רשמי מהלשכה
המשפטית של המדינה, לקבל איזה עבודה שיחפוץ כחלק מפיצוי שניתן
לו על זה שלקחו ממנו את האי שלו,  היא עיקמה את הפרצוף, ושאלה
אם יש לו את האישור הזה כתוב על נייר.
כששלומי הביט בה בפליאה, היא אמרה לו: "על נייר. כאן עובדים עם
נייר. מה אתה נראה המום כל כך?!".
מזל שהפקידה התקשרה ללשכה המשפטית של המדינה, ושם בלשכה איזה
עובד בכיר ומזדקן, שחזר בדיוק מהפסקת התה שלו, זכר שפעם ניתן
אישור שכזה, והאישור ניתן כדי שלא תהיה תביעה מצד האיש שגילה
את האי.
העובד הבכיר והמזדקן שאל אותה אם היא לא יכולה לסדר משהו, כדי
לסגור את הנושא בלי לעורר בעיות. הפקידה אמרה לו בסדר וחזרה
לשלומי. "כנראה שבאמת ניתן אישור שכזה, וממש במקרה, יש לי
דרישה לעבודה כרכז חברתי של האי. תכננתי לתת את העבודה כבר
למישהו אחר, אבל מהלשכה אמרו לי שאתה גילית את האי או משהו
כזה, אז סחתין, שיחקת אותה, תראה את העניין כסגור. אין כל
בעיה. בהצלחה".
הפקידה חייכה אליו, ונתנה לו לחתום על אינספור טפסים, וגם נתנה
לו עט כי הוא לא ידע שזה מה שהוא יצטרך להביא עימו, כשהוא
יעביר יום שלם בלשכת התעסוקה של האי.

שלומי יצא מלשכת התעסוקה והלך לחוף הים, למקום שבערך לפני שלוש
שנים תקע את השמשייה שלו בפעם הראשונה על האי.
לקח לו חמש דקות להגיע לחוף מהלשכה. רק חמש דקות של הליכה
איטית וחולמנית מלשכת התעסוקה לחוף הים, כי עדיין מדובר פה באי
שנוצר מזבל מרוכז ומזוכך שנשפך מספינות משא, והכול באי הזה די
קטן, די צפוף ורועש מהמולה סביב.
שלומי נשכב על הקרקע החומה והנוצצת מצבעים של כחול-סגול-כתום,
שקט, שקוע בתוך עצמו, כשבדיוק ענבל, זאת שהסתובבה לה במשך השעה
האחרונה עם ביקיני קצר על החוף, זאת עם הרגליים המושלמות
והארוכות, ועם החזה השופע והשזוף, ניגשת אליו ונעמדת בדיוק
מעליו, כשגופה המושלם מסתיר ממנו את קרני השמש.
היא מתקרבת אליו, ושואלת אותו בקולה המתרפק "סליחה, אתה יודע
איך יוצאים מהאי הזה?". שלומי מרים את ראשו, מביט בה ורק
מחייך. היא קצת מתעצבנת, מתקרבת אליו עוד יותר, כך שהוא יכול
ממש לשמוע את קצב נשימותיה הלחות. היא כל כך קרובה אליו, הוא
יכול להרגיש אותה, לגעת בה, לתפוס אותה, כשהיא שואלת אותו שוב
בקולה, שנשמע מתוק עוד יותר:  "סליחה, אתה יודע איך יוצאים
מהאי הזה?"
והוא רק עונה לה: "מצטער. אני יודע רק איך מגיעים."




Go Shlomi. Go.