מעלה אותך באוב, מזכירה לעצמי
את המגע הביישני, הראשוני,
נעמד לצידי, כאילו לא מרגישים
אבל כל גופי זועק דרך נקודות המגע
שבין עורינו.
כף ידך מתחככת בכף ידי בעודינו צועדים על השביל.
מעלה אותך באוב, והבטן שוב כואבת
כאילו זה הלילה האחרון שבו נשקתיך
כאילו זה עתה התרחקת מגופי בסלון
של אביך, ועברת ללטף את הטלויזיה החדשה.
עיני עצומות בכח ומתמכרת למגע שפתיך ולשונך.
מעלה אותך באוב שוב, לא זמן רב עבר
וידי שוב קלה על הכפתורים של הטלפון
כשאני רק מדמה את אותה התיישבות -
משחררת אנחות פנימיות על איברך הזקוף לכבודי
לא מסוגלת לגעת בעצמי כבר ימים רבים. |
