אני וערן במיטה,עיניי מול עיניו,
ומין זרם חזק עובר בעצביי...
הוא נוגע בי,מלטף בי לאט לאט,איבר אחר איבר,מנסה להכיר את גופי
טוב יותר...
לא אכפת לו שיש לי שער ברגליים,
לא אכפת לא אפילו אם אני מזיעה.
הוא אוהב ללטף את גופי בכל מצב...
והוא אוהב את האף הארוך שלי,
ואת צורת גופי,
למרות שאני קצת שמנה...
והוא תמיד דואג לתת לי נשיקת מלאך,ככה אני קוראת לאותן נשיקות
על הלחי,שאני הכי אוהבת בעולם,
כאילו מלאכים עוטפים אותי!
והוא ילד נשמה,כל כך נשמה,
שלא רוצה לפגוע בי...
אני מקווה שאותו מלאך אף פעם לא ייברח לי...
בחיים שלי נפגעתי ונפגעתי,ובסוף הגלגל התהפך,עכשיו אני
שמחה,אין דבר שחסר לי בחיים.
וזה דפוק לחשוב שאני חיה בבועה של אהבה שאומרת שאם יש אהבה לא
חסר כלום,אבל אצלי זה נכון,באמת לא חסר לי כלום,אני לא
מסונוורת מהאהבה,ואני יודעת להבדיל בין בן בזוייף לאמיתי...
תודות לך,ערן,
המלאך שלי... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.