שיש להם חברים.
 והם הולכים בחוצות העיר.

ומשתתפים כאילו-כזה בצער-אבל זה של זה.

ומתיישבים למולי. ומלקקים את הגלידה הזאת,

של מפולת התיכף שמיד משתפך ומתעטף בכפור.

בכפור, כי בעצם הרצפה כולה דביקה (גם מגלידה),

והיא גם מדביקה אותי בקול הזה של התקתוק הנחתך. והנחרץ.
והנבלע. לאלפי רסיסים.

ויש לי מעיל גשם לא רטוב ומהיכן;

משנות העשרים גם להצטופף ולהסתובב בו בחוצות העיר.

רק שלי אין חברים כמוך. וטוב לי.

ממש טוב לי. כמו סוכריות של פיסטוק נשבר.

טוב לי