שלושים ילדות שלי / נגה |
היו החרבות
אשר נעצת בי
וכך הרעדת והבערת
את עורי כאילו
מעולם לא נחרץ
ומעולם לא חש
יפה ממך, נגה,
מעולם לא אהבתי
וביתקת לי
בתולי-רגש,
הולכת אותי גם
במורדות ואולי
במיוחד בהם.
והחרבות שבבטני
אחוזות כוכבים
ככל שיהיו
מעולם לא יחדלו
לדקור, לרצוח
שוב ושוב, נגה,
ככאב השכול -
כאב הידיעה שאינך
שלי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|