New Stage - Go To Main Page

אריק יוהיינאן
/
איך שאנשים שוכחים

הקטע הזה מוקדש לחבר שלי - שוקי גבאי ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים
כשיצא ל"רגילה" מהצבא כתבתי אותו כשנסעתי באוטובוס על יד בית
הקברות שבו הוא קבור, ופתאום הרגשתי מן רגשות-אשם חזקים על כך
שאני לא עולה לקבר שלו יותר... הלב התחיל לכתוב - וזה מה
שיצא...

10.3.02



איך שאנשים שוכחים
דברים שקורים בחיים
כנראה שגם הלב מדחיק את העובדה
שאנשים באים ואנשים הולכים

ולפעמים עוברים במקומות
שמעלים לנו זיכרונות
ואפילו הלב כבר לא יכול לעצור
את הדמעות שזולגות...

ואף-פעם לא נתרגל
אל עולם של פיגועים
ואף-פעם לא נשלים עם זה
שאנשים מתים

ואלוהים
עושה דברים לא מובנים
ואם הוא היה רוצה שנבין
הוא לא היה לוקח מאתנו את האנשים הטובים

ואני
כבר לא יודע אם להאמין
אם אלוהים הוא רק
אופיום להמונים...

והעולם כ"כ לא מובן
ומה שהשארת זה המון שאלות
וגם אם היית כאן
אני לא בטוח אם הן היו נפתרות

ומה שנשאר
זה קבר בין אלפי קברים
אני מקווה שאתה לא בודד
אני מקווה, שוקי,
שאחרי המוות יש חיים אחרים
והם יותר יפים



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 9/9/03 14:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אריק יוהיינאן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה