אמרתי לכם אלף פעמים , לא על מגש הכסף!
לא יכולתי שלא לחייך ובמחשבה שנייה שבאה מיד אחריה להשפיל את
מבטי בפחד. הוא לא צעק עלי אבל רסיסי הרוק שלו היו בכל מקום.
הבוס הענק שלנו צעק על הרוסייה החדשה. הוא לא ידע שהיא כזאת ,
כלומר חדשה. הוא ידע שהיא רוסייה כי א. היה לה מבטא.  
ב. כל המלצריות שם היו רוסיות.
זה לא ממש שינה לבוס שהיא רוסייה. הדבר האחרון שאפשר להגיד על
הבוס הענק שלנו (אני חייב להסביר- מדובר על 140 קילו בלי
נעליים) שהוא גזען. הדבר הראשון שאפשר להגיד עליו זה שהוא לא
נחמד לכולם באופן כללי.
אני הייתי ברמן. ברמן גרוע. כל כך גרוע שהיו מביאים אותי רק
כשאף אחד אחר לא יכל להגיע. הייתה פעם אחת ששכחתי לשים עדשות
והאיש היחיד שקיבל את מה שהוא רצה קיבל אותו בגלל שהבקבוק היה
גדול ויכולתי לקרוא מה כתוב עליו.
לנה (ככה קראו לה) הייתה בדרך להיות המלצרית הכי גרועה באולמי
הנרקיס.
אולמי הנרקיס הם בדיוק המקום להתחתן או לעשות בר-מצווה אם אין
לך כסף. המחירים נמוכים , העיצוב זול והדרך היחידה לקבל את צבע
המפיות שהזמנת הוא לבקש בדיוק את הצבע ההפוך.
הדי.ג'י הקבוע היה אלחנן "לא מכיר את השיר הזה תזמזם לי" אלקבץ
. אלחנן, חוץ מחוסר ההבנה שלו במוסיקה וחירשות קלה עקב 10 שנים
במקצוע, התעקש גם להנחות את הערב ולזרוק מתנות לקהל החוגגים
שמצידו היה כל כך מופתע מהרעשנים שנזרקו עליו, שכתגובה ראשונית
זרק אותם בחזרה על אלחנן שחשב שאלו גילויי שמחה ספונטניים.
האירוע היה בת מצווה. לנו המלצרים והברמנים זה לא ממש שינה
הרבה. ההעדפה הכללית שלנו הייתה פשוט , כמה שפחות אנשים. ואם
אפשר שאף אחד לא יגיע כי הייתה בעיה עם ההזמנות.
לנה ,לאחר הנזיפה מהענק הייתה אדמומית. אדמומי זה מישהו שממש
ממש רוצה לבכות ואם אפשר ממש בקרוב אבל יודע שזה לא הזמן ולא
המקום.אני הייתי אדמומי פעמיים. פעם ראשונה שחמש קרובי משפחה
של איזה ילד מעצבן שחגג בר מצווה ניסו להסביר לי דרך מכות
יבשות  שאם הילד מבקש בירה אז לתת לו. הפעם השנייה זה כששרון
עזבה אותי שנייה לפני שהתחלתי אירוע.  
כשחושבים על זה , זה באמת לא יפה לגמור עם מישהו דרך הטלפון.
אני חושב שזה סוג של מוסר כפול. אף אחת לא מסכימה שיתחילו איתה
דרך הטלפון אז למה אפשר לגמור ככה? לא משנה. מה שהיה היה.
בכל מקרה רציתי לדבר עם לנה. רציתי להגיד לה שזה לא נורא
ושהענק פשוט רגיש למגשי כסף במנה הראשונה. במקום זה פשוט הלכתי
לעמדה שלי כי אחרי שאנשים גומרים לאכול הם בד"כ רוצים לשתות
משהו חריף ומנסיון אנשים לא אוהבים לחכות. אני חושב שזה ככה
בגלל שהם כבר שילמו בכניסה לחתונה את הצ'ק שלהם אז זה בטח נראה
להם ממש לא בסדר שהם לא מקבלים את השתייה שלהם בזמן. במיוחד
אחרי מנה ראשונה כל כך רעה.
השף היה אהרון. אני לא חושב שהוא היה שף בכלל. לצורך העניין
הוא היה סתם בוחש בקדרה. ואני לא מתכוון רק בנוגע לאוכל. אהרון
השף ידע הכל על כל האנשים באולמי הנרקיס. המלצריות,
המנקים,הברמנים הפקידות של הבוקר וכמובן הענק. הוא ידע את הכל
דרך שיחות. הוא היה מהאנשים האלה שתמיד תספר להם את כל מה
שעובר עליך.
מה שאהרון השף לא ידע לעשות ,אבל בכלל, זה לבשל.  
לאהרון הייתה מנטרה והיא- אנשים אוכלים הכל. אני חושב שזה די
נכון ושאפשר להשליך את זה על החיים בכלל. למשל ערוץ 2 . לא
משנה. בכל מקרה , אני הייתי בדרך לעמדה שלי וקלטתי תכונה מוזרה
בחוגגים (שזה אחד השמות הפחות מתאימים שאפשר לכנות בהם קבוצת
אנשים שיושבת באולמי הנרקיס).מקור הבלגן נראה כשולחן המשפחה
ולפי זה שלא נזרקו צלחות על הרצפה בזעם היה אפשר להבין שלשם
שינוי זה אפילו לא קשור לאוכל(אהרון סיפר לי אחר כך שזה קשור
לזה שהאבא הוא  לא באמת האבא של הילדה שחגגה בת מצווה והאמא
הרגישה מאוד חנוקה עם הסוד הזה בדיוק אחרי 12 שנה).  
השמן קרב אליי בצעדי ענק. "תביא לו מהר משהו חריף"!
מה?! שאלתי, המום מתשומת הלב השמנה והפתאומית. תגיד , יא עטלף
, אתה גם חירש בנוסף לזה שאתה עיוור? רציתי להגיד לו ש-א.יש לי
בעיות שמיעה באוזן ימין בגלל שהייתי בשריון.
ב.אני לא עיוור, פשוט שכחתי את העדשות פעם אחת.
ג. אם מישהו עצבני אז אלכוהול זה הפיתרון הכי גרוע בשבילו
ובשבילנו.
ד. זה לא יפה שהפכת את לנה לאדמומית.
אחרי שניסחתי את כל הנקודות בראש דבר שאני עושה מאוד מהר , כי
הייתי ,כאמור, בשריון ושם תמיד מחלקים דברים לאלפים ובתים
,סתמתי את הפה ורצתי להביא וויסקי לאדון המתחרפן בשולחן
המשפחה.
בזדמן שעשיתי את זה  שמעתי את עירית , העוזרת של הענק מחלקת
הוראות למלצרים להמשיך להוציא מנות ואומרת למוזמנים "לא קרה
כלום , המנות מגיעות". אני חושב שבזמן שמישהו צועק כמו שהאדון
המתחרפן צועק אז לא צריך להגיד שלא קורה כלום. כי ברור שקורה.
טוב עירית היא לא חכמה במיוחד. אהרון סיפר לי שהייתה לה ילדות
קשה. לא שאלתי אותו למה כי לא בא לי להתחיל לרחם על מישהו
שעוזר לענק על בסיס קבוע. אחרי שהגשתי לאדון את הוויסקי שלו
שמצידו  שפך אותו על הרצפה , נתתי לו עוד כוס.זה עוד משהו
שלמדתי בשריון, תמיד צריך לתכנן קדימה. אז הבאתי את הבקבוק.
הענק צעק עלי שהוא לא מוכן  שכל הוויסקי יישפך על הרצפה ,מה
שגרם לי לקלוט בחושיי הלא המחודדים שגם את הכוס השנייה שפך
הצועק על הרצפה. השמן לקח ממני את הבקבוק ואמר לי לרוץ לאלחנן
ולבקש שישים משהו שקט. אלחנן ,נאמן לדימוי של זה שחיי בספרה
משל עצמו, בהה בבלגן בשוויון נפש. מבעד לצעקות צעקתי עליו גם
,שהענק ביקש משהו שקט. מה שאלחנן שמע היה משהו כזה - ה..ק
בי..ש  מש.. ש..ט  שגרם לשרשרת תגובות שהחשובה מביניהן ,לצורך
העניין, היא ההנחה שלו שאם אני צועק עליו משהו אז כנראה שהוא
צריך לשים מוזיקה (ככה זה עבד עד עכשיו).  התגובה השנייה שהיא
פשוט תוצאה של הראשונה הייתה לשים את מושיק עפיה בכל הווליום
וכמובן לפתוח מיקרופון ולצעוק "יאללה בלגן , מזל טוב לשירז
כולם לרחבת הריקודים".
הדבר החיובי שקרה הוא שלא שמענו יותר את האדון הצועק. הדבר
השלילי היה שלא שמענו יותר כלום.
הדבר המעניין בנוגע לאנשים ככלל הוא שהם כנראה נורא אוהבים
שמחלקים להם הוראות .אפשר להסביר ככה  את הריווחיות בעסקי
הפירסום אבל זה לא קשור עכשיו. איפה היינו? כן.עד עכשיו: אדון
צועק על משפחה , ענק צועק בכיוונים כלליים רנדומליים , עירית
עומדת  בבהייה מטורפת בענק, מושיק עפיה שר משהו על נשיקה ,
די.ג'י אלחנן מטריף את הרוקדים שכמו שכבר אמרתי נורא אוהבים
שנותנים להם הוראות ולכן כשאלחנן ביקש מהם "יאללה בלגן כולם
לרחבת הריקודים" הם פשוט ביצעו את זה והלכו לרחבת הריקודים
לעשות בלגן.
במבט לאחור אני חושב שזה היה הרגע שהבנתי ששום דבר טוב לא יכול
לצאת מכל העניין. עקב ההבנה הזאת פשוט הבטתי לאחור וחיפשתי את
לנה. ראיתי אותה עומדת שם והתחלה של חיוך מופיעה לאט לאט על
הפנים היפות שלה. צעקתי לה באוזן שאני רואה שהיא כבר לא
אדמומית. היא שאלה אותי בחזרה בצעקה לפשר המילה. הסברתי לה
והיא ענתה לי ש-
א.אין כזאת מילה ואני סתם ממציא כי היא כבר חמש שנים בארץ ולא
יכול להיות שהיא לא שמעה את המילה הזאת בשום מקום במיוחד
במדינה כמו שלנו.
ב. היא לא לוקחת ברצינות את  הבולשוי ושהיא סתם נבהלה ממנו
בהתחלה.
ג. היא לא חושבת על לחזור לפה יותר.
אני לעומת זאת חשבתי בעקבות זה ש- א. אני לא רוצה שזו תהיה
הפעם האחרונה שאני רואה אותה.
ב.כנראה שגם היא הייתה בשריון.
בינתיים האמא של ילדת הבת מצווה התעלפה, הילדה שירז התחילה
לצרוח, הענק נפנף במשהו שנראה כמו מגש כסף כדי לעשות רוח על
האמא(זה היה ממש לא ברור כי כשהייתי ב.. טוב לא משנה) והאבא
לפי זה שנראה כאילו כל הדם שלו מרוכז בווריד אחד באיזור המצח
נראה כאילו הוא הולך בדרכה של האם. בקבוק הוויסקי שהניח קודם
הענק (שאפשר לכנותו מעכשיו בולשוי  לשם הגיוון) נכנע לכוח
המשיכה שבא לידי ביטוי עקב השולחן המתנדנד, התרסק ברעש שאף אחד
לא שמע על הרצפה מה שהביא אותי להרהור פילוסופי בנוגע ל"אם
בקבוק וויסקי נופל באמצע בת מצווה באולמי הנרקיס , האם מישהו
שומע?" ההרהור נקטע עקב לחישה של 70 דציבלים לתוך האוזן הטובה
שלי מכיוונה של לנה אם אני רוצה לעוף מפה ושאף אחד לא ירגיש(אם
ברמן הולך באמצע משמרת, מישהו יודע?).
לקחתי אותה ביד ונגררתי אחריה. הלכנו לים. לא יודע למה תמיד
הולכים לים.  דיברנו. היא הייתה נורא חמודה אפילו יותר ממקודם
כשהיא הייתה אדמומית. היא סיפרה לי איפה היא גרה ושהיא מתלבטת
אם להישאר בארץ בכלל כי קצת קשה לה פה  ושאם היא הייתה יודעת
שזה ככה היא בכלל לא הייתה מתחילה לעבוד במקום כזה ואם היא
הייתה יודעת שככה זה בארץ היא בכלל לא הייתה באה גם לפה.
היא אמרה גם שיש לה דוד במוסקבה שיכול לסדר לה עבודה שם ושהיא
אולי פשוט תיקח את כל הכסף שהיא חסכה ותסע. אני לא יודע מאיפה
היה לי את האומץ להגיד לה שאני לא מוכן בשום אופן שהיא תעזוב
אותי פה. היא הסתכלה עליי בשוק. אתה אפילו לא מכיר אותי. אני
מכיר מספיק כדי לדעת שזה יהפוך אותי לאדמומי אם תלכי.

זהו. נסענו ביחד למוסקבה. אנחנו גרים ברובע הלא משהו של העיר
,זה כמו התחנה המרכזית הישנה בתל אביב,רק עם רוסים. מה שאומר
שזה אותו דבר בעצם. היא מלצרית ואני ,כנראה, הברמן הגרוע
ביבשת. יש לנו בוס גדול יותר מהענק ובנוסף לכל הבעיות של קודם
,עכשיו אני גם לא יודע את השפה ואיך שהוא נראה לי שהאנשים (חוץ
מלנה) לא כל כך אוהבים אותי פה.
אבל לא נורא.הייתי בשריון והדבר הראשון שמלמדים אותך שם זה איך
להסתדר בסביבה עויינת.