[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







רון חט
/
מדרגות לגן עדן

לדוד שלמה היתה את החנות תקליטים היחידה בחיפה, ושמשום כך הוא
היה בן אדם מבוקש ביותר, רק מה בחיפה של שנות ה70 היו כלכך
הרבה גנבים והחנות שלו די פשטה את הרגל, שלמה התבאס כל פעם
מחדש, ולבסוף החליט לסגור את העסק ולעבור לארצות הברית.
דוד שלמה היה איש טוב מאוד, הוא גדל ביחד אם אמי אי שם
בירושלים, הם החליטו לעזוב את ירושלים לאחר שסבתא מתה, והשתקעו
בחיפה, בשכונת פיץ, שכונה של עבריינים, כי לא היה להם כסף.
לדוד שלמה היה חלום שהיה קטן וזה לפתוח חנות תקליטים משלו, היה
ידוע במשפחה שאם שלמה רוצה משהו הוא תמיד ישיג אותו, מן משוואה
מדעית כזאת. חנות תקליטים כזאת תהווה למשה את כל שאיפותיו.
בירושלים מכיוון שלא היה מה לעשות ושלמה לא אהב לשחק עם הילדים
הערבים, הוא פשוט הלך לשמוע מוזיקה אם חברים, ככה היתה הדרך
היחידה שלו להתחבר לאותם עשירים בצפון העיר. שלמה התאהב
במוזיקה, והיה משכנע את חבריו לקנות לו גיטרה מכיוון שהיה
משוכנע שיש לו כשרון מוזיקלי, וכמובן מה ששלמה רוצה הוא השיג,
והיגטרה החדשה שקנו לו היתה ליומולדת 14 שלו, הוא עדיין מספר
לפעמים על ההתרגשות הזאת, בגלל שהיה כלכך מוכשר לימד גם את
החברים לנגן מהגיטרה.
באותם ימים התחילו להגיע עתונים מאמריקה הרחוקה, שלמה בתור ילד
צעיר לא התלהב מתמונות העירום שליד הקיוסק של משה אלא דווקא
למגזיני הרוק שבאו לעיתים רחוקות. שלמה היה קורא אותם באדיקות,
וככה היה מתעדכן בענייני המוזיקה. באותם ימים בירושלים היה רק
תחנת רדיו אחת ושלמה היה מחובר אליה בערך 20 שעות ביום, היה לו
חלום לעבוד שם. הימים האלה היו הימים של שנות ה60 שלמה התאהב
בצליל הפסיכודלי שהגיע מאמריקה הוא התאהב בדלתות ובגפרסון
אירפליין.
מדי פעם שהצליח להשיג מסבתא איזה כמה גרושים היה שלמה רץ נרגש
לחנות התקלטים וקונה לעצמו תקליט חדש. שלמה היה יושב לו
במרפסות של החברים ומתחיל לנגן חומר חדש של גימי הנדריקס, לפתע
היו באות בחורות אליו ומתחילות לדבר אתו על מוזיקה שמצדו כבר
היתה פאסה, הן היו נדלקות על יכולת הנגינה המדליקה שלו והוא
כבר ידע להתעסק איתם, עד גיל 17 כבר היו לו למעלה מ20 בחורות.
שלמה הפך להיות מדריך המוזיקה המהלך בירושלים, זה בעצם כל מה
שהיה לו להציע אז, ומכיוון שכסף לו היה הוא היה נשאר עם הבגדים
המולכלכים שלו שוב ושוב, עד שגילו אותו מתוכנית הרדיו ונתנו לו
עבודה בתור זה שאחראי על השירים.
לאחר שסבתא מתה נמאס לשלמה וזה עבר ביחד עם אימי לפתוח חנות
תקליטים בעצמו, אימי שאהבתה על שלמה היתה חזקה מאוד החליטה
לעבור ביחד אתו, ככה גם יהיה לה יותר קל להתארגן, אימי מצאה
מקום עבודה בחיפה בתור פקידה בבנק וגם היא לא הרוויחה הרבה
כסף.
בזמן שנולדתי לדוד שלמה כבר היתה חנות משלו החנות היחדיה
בחיפה, המסכן השקיע את כל כוחו בחנות ולבסוף היא נסגרה, שלמה
היה עצוב והחליט לסוע לאמריקה ונסות שם את מזלו.
נוסף על כל הצרות גדלתי בלי אבא שעזב, לא יודע איך ומתי, ואמא
שמנסה לעשות הכל שיהיה לי טוב.
הדירה בה גרנו לא היתה גדולה בית עם 9 קומות כל פעם היינו
עושים ספורט, היו לנו רגליים ממש שריריות. יום אחד נכנסה
לשכונה תל אביבית, אנחנו, אני ואמא, לא אהבנו תל אביבים לפני
שהיא הגיעה לשכונה, הם תמיד היו משוויצים בדברים היפים שלהם
ובגלל זה אני ואמא גם לא אהבנו לסוע לשם. לתל אביבית הזאת קראו
חנה, ביום הראשון שהיא באה התבאסתי כי ראיתי שיש לה כל מיני
דברים יפים וידעתי שאמא תקנא, אבל בגלל שהיו לה כלכך הרבה
דברים ואני הייתי השכן היחידי שהיה בסביבה היא אמרה לי שאם אני
יעזור לה אני יקבל ממתקים. כמובן שלא יכלתי לסרב להצעה כזאת
וישר עניתי לבקשתה, ולפתע בתה הגיעה, קראו לה רוני, היא היתה
בדיוק בגיל שלי, באה עם שמלה לבנה מדהימה, כזאת שיש רק בתל
אביב, רוני היתה יפהפייה, היו לה עיניים ירוקות ושיער שטני,
בשניה הראשונה התאהבתי אבל הייתי ביישן אז הסמקתי שהיא חייכה,
הלחיים שלה היו כאלה מתוקות ועגולות ונעליים אופנתיות, הלב שלי
התחיל לדפוק במהירות, חנה ראתה אותי וחייכה אליי אמרה לי "
תדברו אחר כך בניתיים אני צריכה עזרה", אני מהופנט מיופיה של
רוני התחלתי בהתרגשות להעמיס דברים, כל העבודה לקחה בערך
שעתיים שלאחריה חזרתי הביתה כי אמא קראה לי לאכול, חנה נתנה לי
ממתק גדול, אבל אני חיכתי לממתק אחר. החופש הגיע, הם הסתדרו
בבית החדש שלהם ואני חיפשתי עבודה בנמל אולי בתור מעמיס דגים
או משהו כזה, רציתי לעזור לאמא עם הכסף, למרות שכל חודש הגיע
מכתב עם כסף מהדוד שלמה באמריקה, הוא מסר שהסתדר והחנות
מרוויחה יופי ואפילו הוא מצא בחורה והחיים שם מדהימים והוא
הולך למופעים של הנדריקס והדלתות, בדיוק כמו שחלם. ביחד עם זאת
שלשל שלמה גם כמה דולרים, בכל מכתב שלח חבילה מצופרת עם
הדיסקים שהור רצה שאני ישמע ואני ככמשיך הדור ולאחר שכל הילדות
גדלתי על המוזיקה שאהב, ישבתי והקשבתי ברצון רב, בדיוק כמו
שהוא עשה לפני 10 שנים.
כאמור החופש הגיע ואת העבודה לא קיבלתי בטענה שאני קטן מדי,
אחרי הכל אני רק בן 14 ועדיין חלש למרות הרגליים השריריות.
רוני, שהגיעה היישר מתל אביב הגדולה והתרבותית, השתעממה בחופש,
היה כלכך חם בתקופה הזאת כל יום הייתי מחזיק את המאוורר על
השניצלים כדי שיופשרו. יום אחד אחרי שישנתי את שנת היופי שלי
הגיעה רוני לבקש קמח, אמי לא היתה בבית מכיוון שאלה היו שעות
הבוקר המוקדמות והיא עבדה, הדפיקות החזקות העירו אותי וקמתי
לפתוח את הדלת שם עמדה לה משאת נפשי רוני ובקשה לה בבישנות
קמח, ואמרה שהיא מכינה עוגיות ושאם אני רוצה אז אני יכול לאכול
שהם יהיו מוכנות.היננתי בשמחה וחזרתי לשון. בערב אחרי שאמא
חזרה נשמעה שוב הדפיקה בדלת, שוב זאת היתה רוני והפעם עם 5
עוגיות קטנות שהביאה לי, אני הסמקתי לנוכח המחווה ומתוך נמוס
הזמנתי אותה לחדר כדי שנוכל לאכול ביחד, בחדר היו מונחים להם
התקליטים האחרונים ששלמה שלח מארצות הברית, אם אני זוכר טוב זה
היתה להקה מתחילה בשם פינק פלויד והיה שם גם תקליט של להקה
אלמונית בשם לד זפלין עם הדיסק השני שלהם, מכיוון שהחבילה
הגיעה יומים עוד לא הספקתי לשמוע אותם והם עמדו על השדה בחדר.
רוני הביישנית ראתה את תקליטים ולפתע נצצו ענייה הירקות, היא
התיישבה ליד המטה שלי והתחילה להתלהב, אני שעוד לא ממש שמעתי
על הלהקות משום שהיו חדשות, הסתכלתי עליה בעניים הגדולות שלי
ושאלתי " את מכירה את זה...דוד שלי אומר שזה הדבר הכי מדהים
שיש היום במוזיקה..הוא אמר לי שהוא היה בהופעה שלהם ואנשים
בכו" רוני הביטה עליי וגחכה
"ברור עוד לא שמעת עליהם!!! לד זפלין!! בנאדם!! תתעורר" זאת
היתה הפעם הראשונה שראיתי אותה מדברת ככה לפני זה היא בקושי
הוציאה מלה, היא חייכה עלי והתלהבה כמו שעוד לא ראיתי, ממש
שמחתי כי חשבתי שסוף סוף יהיה לנו משהו משותף, קבענו להיפגש
ביום למחרת.
הלכתי לשון שמח, חכיתי לשמוע את התקליט החדש ועוד יותר לשמוע
אותו אם החברה החדשה שלי, בלילה חלמתי שאני הולך בשדה ופתאום
היא באה אליי עם פרחים ומנשקת אותי, זה התברר כחלום הרטוב
הראשון שלי, בבוקר למחרת חיכתי בצפייה לרגע שבו היא תבוא. ב3
אחר הצהריים נשמעה הדפיקה המיוחלת על הדלת, רוני באה עם אותה
שמלה לבנה שראתי אותה בפעם הראשונה, והלכנו לחדר לשמוע את לד
זפלין 2 כי את הראשון שלמה הבטיח שישיג וישלך לי מתישהו.
ששמנו את התקליט אני מוכרח לציין שדי הופעתי היא הכירה כמעט את
כל המלים, כבדתי אותה בעוגה יבשה והרגשתי לא נעים אחרי הכל היא
בחורה רצינית.
היא ספרה על זה שהיא עזבה את תל אביב בגלל שאמא שלה נפרדה
מאביה והם כבר לא יכולים להחזיק את הבית הגדול שהיה להם ולכן
עברו לגור בחיפה ולאמא שלה יש עבודה במפעל של חברת שוקולד חדשה
בשם "עלית", שאלתי אותה על המוזיקה והיא אמרה שהיתה בתל אביב
אז היא גרה ליד חנות תקליטים ואביה העשיר קנה לה את התקליטים
אבל בגלל שרב אם אמה אז הוא לקח הכל.
פתאום נכנסה אמי לחדר והודיעה לי שפטרו אותה אני בכיתי כי
הבנתי שאין יותר כסף לכלום ונצטרך להסתפק עכשיו ביותר מעט ממה
שהיה עד כה.
כל פעם שבכיתי הייתי עולה לגג,  זה היה מן מקום סודי כזה שעליו
הייתי בורח אם הייתי מרגיש חרא או שסתם רציתי להתבודד מהעולם,
היה לי שם מן בור קטן כזה שהייתי שוכב שם, מסתכל על הכוכבים
וחושב על החיים ועל זה שאין לי אבא כמו שאר הילדים מהכיתה.
יום אחד עדיין בשנת 71 חפשה אותי רוני כי שמעה שיצא לזפלין
תקליט חדש ורצת ה לבדוק אם דוד שלמה כבר שלח לי אותו, היא חפשה
אותי בבית ואימי אמרה לה שיש לי מקום על הגג שבוא אני מתחבא.
רוני עלתה לגג ומצאה אותי יושב ומסתכל על הכוכבים, "אתה יודע"
היא אמרה " פעם היה לי חבר שקראו לו מוטי ואני מתגעגת עליו
מאוד..".ירדה לה דמעה " הוא עזב אותי אחרי שראיתי שיש לו חברה
אחרת," נגבתי לה את הדמעה ולפתע נזכרתי שדוד שלמה שלח לי חבילה
חדשה עם תקליטים חדשים ואז רצנו הביתה לבדוק מה הוא שלח. בתוך
החבילה היה לו לד זפלין 3 שלמה כתב "אתה חייב לשמוע את זה,
משהו מדהים, מבטיח לך יום אחד אני לוקח אותך להופעה שלהם את
תמות!! צחקנו ביחד ורוני הגיחה עם רעיון שיש לה רמקול אחד בבית
חצי דפוק אבל משמיע, ואם אני יביא את הפטיפון אז נוכל לשמוע את
התקליט על הגג. קפצתי על המציאה,  חבר של אמה של רוני היה
חשמלאי אז נצלנו את ההיזדמנות והתקנו שם את הרמקול ויצאנו
להפלגה בתולדות הרוקנרול.
שנתיים עברו, רוני כבר התגברה על מוטי ואני התבגרתי וניהיתי
איש גדול, די גבוה אפילו, בכל לילה היינו עולים אני ורוני
ושומעים תקליט חדש ששלמה שלח. לפעמים זה היה דייויד בואי
לפעמים "המי" לעיתים קרובות פינק פלויד או דיפ פרפל או כל מה
שהוא השיג לנו, אבל תמיד חיכינו לזפלין שהיתה אהבתנו הכי
גדולה.
ואז באה שנת 73, בחיפה היו רחובות מפוצצים כבר ורוח היפית שררה
בתקופה, אנשים עם שיער ארוך היו בלי סוף, אפילו אני גידלתי
קצת, אנשים השתמשו בסמים בכל מקום ונראו מסטולים לגמרי, אבל
זאת היתה תקופה יפה בסך הכל, אני עוד לא מצאתי אהבה והייתי די
מותש מהבחינה הזאת, רוני גדלה גם היא וקבלה מחזור, התחילו
לגדול לה שדיים וצחקנו בלי סוף.
מכיוון שהדואר באותו זמן עשה שביתות קיבלנו את לד זפלין 4 רק
ב73 אחרי עשרות בירורים עם הדואר. שלמה ציין במכתבו כי מדובר
בתקליט הכי טוב שלהם והוא שמע איזה שיר שלהם stairway to
heaven והוא אומר שמדובר בשיר הכי מדהים ששמע בחייו. ובנוסף
ציין במכתבו שקיבל קידום משמעותי בחברת הפקת התקליטים שלו
ושהוא נוסע ללוס אנגלס ושם אולי יפגוש את זפלין. הוא סיפר על
איזה בחורה שהכיר "גניס גופלין" עם קול מדהים ושהוא הולך להכיר
אותה לחברת תקליטים ועכשיו שהוא קיבל את הקידום הוא יוכל לעזור
לה, הוא הבטיח כי אני עוד ישמע עלייה.
אני ורוני היינו כה חסרי סבלנות לשמוע את החדש של זפלין. רצנו
על הגג והכוכבים התחילו לצוץ, זה לילה שאני לא אשכח לעולם,
כיוונו ישר לרצועה 4 על התקליט וישבנו להסתכל על הכוכבים, וזה
התחיל, זה היה כלכך מדהים הרגשה שקשה לתאר במילים, התחלה רגועה
משהו, התאהבנו בשיר, זה היה כאילו אלוהים בעצמו הפיק את השיר,
8 דקות של אורגזמה, של שכרון חושים, של הרגשה של גן עדן,
הרגשנו כי אנחנו נמצאים על פסגת העולם. 8 דקות מלאות של צרחות
של רוברט פלאנט של גיטרה של גימי פייג של תיפוף של בונזי
אהובנו וחליל רגוע. אלה היו 8 דקות הכי טובות שהיו לנו בחיים,
אני נשבע, ואז משום מקום הרגשתעי משהו על השפתיים, מגע עדין
ומדהים, שברקע השיר, זה היה כלכך רומנטי, אני היא והשיר הכי
טוב בעולם על גג בדרום חיפה. אחד מהרגעים האלה שלא שוחכים
לעולם, נצרנו את הרגע הזה לעולמי עד.
פתאום באותה שנה הגיעה לה מלחמת יום כיפור, שבאה בהפתעה גמורה,
אני ורוני פחדנו ונשארנו בבית כל היום, שלמה התפרסם ונהפך
להיות המפיק של אותה גניס גופלין, אותנו הוא שכח. אבא של רוני
נהרג באותה מלחמה, היא בכתה במשך שבועיים ואני פחדתי להתקרב
עליה, מדי פעם היתה עולה לגג ושומעת את אחד הדיסקים העצובים
שהיו לה ומתחילה לבכות. בגלל שאביה נהרג עזבה רוני אם אמה חזרה
לתל אביב כי אביה הוריש להם את הבית. את רוני לא ראיתי מאז עד
שנת 80 בהופעה שאחריה בונזי המתופף נפטר, זה היה בstairway to
heaven פתאום הרגשתי נשיקה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אולי די כבר, אף
פעם לא מספיק
לכם?! כל פעם
שאני נותנת לכם
סלוגן אתם רוצים
עוד אחד!


אישה עייפה שכבר
מזמן היתה אמורה
ללכת מחר לעבוד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/9/03 19:49
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
רון חט

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה