קצתי בכשלון השכל. הגיעה שעת הכוח הצרוף - האלים.
ידיי לופתות את ידית הגרזן, את הלהב אני מפנה אל מצחי.
במהלומת תנופה אני מבקע את משטח המצח הקשוי. עם ציפורני השגעון
שטיפחתי לצורך מטרה זו אני תולש החוצה את מוחי, פורם אותו
ועוקר מתוכו סתימה זבה אחר סתימה, בעוד שפתיי הקפוצות בולמות
את צווחותיי.
ואני ממשיך לפרום בלהט שוקק את העיסה האפורה המדממת.
פקעות של גידים ועצבים מסתלסלים החוצה מתוך קופסת ראשי ואני
חובט בהם וצווח: תיכנס כבר שפינוזה, תיכנס!