אני מרגישה שהוא רומז לי משהו, קשה לי להבין, קשה לקלוט אם מסר
אמיתי הוא זה שמשדר או מסר שגוי, שמובן בצורה הטובה בשבילי.
אף פעם שום דבר לא קורה לטובתי, אז אני לא מבינה למה דווקא
הפעם חשבתי שמשהו שונה, או ישתנה לטובתי סתם מכניסה את עצמי
לאשליות שצפות בתוך בועה קטנה שבה אני נמצאת ובכל פעם שאל
המקום ההוא אני מגיעה מתפוצצת לי בועת האשליה, והדיכאון נכנס
לעטוף את האווירה שמסביבי, כל מה שאני מבקשת זה רק מישהו אחד,
יחיד, מיוחד.. או אפילו רק אחד, שיהיה בשבילי , לטובתי..אני לא
בטוחה שזה דווקא ההוא מהמקום ההוא אבל תמיד שאני מגיעה לשם ,
מין תחושת התרגשות כללית עוברת בגופי ובמיוחד באזור החזה, שם
שוכן לו ליבי.
ליבי שגם הוא אינו נוטה לטובתי, בכלל כל המקום הזה משלח
אנרגיות שליליות רבות לכיווני , כך לפחות אני חושבת , אולי זה
לא המקום , אולי זו לא הבועה, אולי זה לא ההוא שאני אותו כל כך
בטוחה שאני אוהבת, שאני רוצה, אולי אלו לא האנרגיות ,
אולי....אולי זה בכלל לא המקום הזה שעושה לי רע, אולי זו אני
מכאיבה לעצמי בעודי בוהה בשיברי המראה וקולן של האחיות צועקות
" היא שוב מנסה להפסיק לחיות..."
והרופא שמגיע ואומר " אני חושב שהיא מקרה אבוד... נאלץ
לוותר.."
אבל מה הם כבר יודעים , זו לא אני שעושה את הכאב!!
זה המקום הזה!, המקום הזה!!!
האנשים האלה.... האנשים האלה!!
כלום לא לטובתי! אף אחד, שום דבר,
המקום הזה נגדי!
רק האיש עם הספה החומה הנוחה מהעור אומר שאם אני אחשוב שהכל רע
ושחור, כך זה יהיה
ואני מנסה להסביר לו שזו לא אני!
זה המקום ההוא!
האנשים האלה!
במקום ההוא, מרגישה דקירות בגופי, בעודי קשורה למיטה, חסרת
אונים
ללא יכולת תנועה
רק אצל האיש עם הספה החומה הנוחה,
אני יכולה לנסות..ולסדר את המחשבות
ותמיד אחרי שעוברת שעה אני לא רוצה לחזור למקום ההוא, למקום
הנורא...
המקום ההוא הוא זה שעושה לי רע!
זה המקום הזה... האנשים האלה...
המקום ההוא
שהרג אותי מבפנים
והשאיר אותי - גוף חלש וחסר אונים, שרוע בחדר מרופד, עם כותונת
ללא שרוולים פתוחים
רק ראשי מגיח ומוטח בקירות הרכים, אילו רק יכולתי להתחיל חיים
חדשים
לא הייתי, באמת שלא!..
לא הייתי הורגת את ההורים....
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.