ידידי הצעיר בשנים
אשר לימדני משמעות הידידות
בחמימות חברתך המרגיעה
את משמעות הגיל שכחתי לצמיתות.

בין הפרחים והעצים של נעורים מלבלבים
ביליתי לצדך שעות בלתי נשכחות
צחוקך ומילותיך האירו את ימי האפלים
וברעננות קולך נשתכחו לפתע הצרות

עד עתה הבטת בהערכה אל שנותי
בנסיוני בנבכי ההתבגרות בטחת
אך עתה הנך פוסע לעבר דרך חדשה
בה אני צועדת זה שנתיים, ואותה עוד לא הכרת.

והנה הגיעה השעה המכרעת
בה מדברות השנים האבודות
שכן בלהט נעוריך, שלא הוכתם כשלי
תצפה לפגוש בדרך ניסים ונפלאות.

זרועותיך פשוטות בשקיקה אל החברה
תאוותך הבעורת היא לחדור אל תוך ליבה
אך ידידי, אינך יודע את הכיעור, את הצביעות
שמסתירה זו תחת פאר שמלתה.

הטם תצנח לאותו בור אליו נפלו רבים
של יהירות, העמדת פנים והצגה
האם אצפה בך בעצב, ללא שליטה נופל
ואז תבוא אל סופה ידידותינו המופלאה?

אולי יעמוד בינינו פער השנים
אולי אגלה שלא הכרתני כלל וכלל
אולי יהיה הדבר אך שיגעון נעורים
אולי תקלוט את אשר הבנתי בעמל.

כך או כך, אעמוד לצדך
עד אשר תפריד בינינו דרכך החדשה
אך עשיתי את כל אשר אני יכולה
השאר תלוי- בך.

מוקדש לידידי הטוב, שלא יקרא ככל הנראה יצירה זו
מקווה אני שגם בדרך החדשה שבנתיבך
יוסיפו שבילינו להצטלב