[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עדי סויסה
/
אחרי שהסערה חלפה...

אז הנה.... אחרי שהסערה חלפה אני מרשה לעצמי לרשום לך את המכתב
הזה למרות שאתה לא תקרא אותו לעולם.
חצי שנה עברה.
חצי שנה של סבל וכאב וציפייה שאולי תרצה אותי בחזרה.
אהבתי אותך הכי בעולם, כשהיינו חברים וגם אחרי שנפרדנו, כי אני
בניגוד אליך, אוהבת בנאדם עד הסוף, עד שכבר אני לא יכולה
להרגיש.
אני לא כועסת עליך, רצית להשתחרר ממני למרות שלא נתתי לך
להרגיש כבול בכלל. הייתי שם בשבילך, כשכל השאר ברחו, הקשבתי לך
כשהיית עצוב, ועוד יותר כשהיית שמח, צחקתי מהבדיחות שלך...
הייתי מאושרת אתך, ושהלכת הרגשתי ריקה מתוכן, שאני לא שווה
כלום- כי אם הייתי שווה משהו לא היית עוזב אותי.
כל ההרגשה הזו הלכה וחזרה הלכה וחזרה ולא עזבה אותי, בדיוק
כשחשבתי שהתגברתי זה חזר שוב, בבום חזק והאהבה שלי אליך התחזקה
כי המשכתי לראות אותך- "קרוב לעין קרוב ללב".
וזה כאב.
וכל זה לא בכוונה.
היית הראשון שלי, ואני לא מתחרטת על זה אפילו לחלקיק שנייה, כי
עשינו את זה מתוך אהבה, אני יודעת שאהבת אותי. אבל קרו דברים
גם אחרי שנפרדנו, אין לי מושג איך נתתי לזה לקרות, אולי כי
איכשהו נהיה קרובים שוב, אבל זו הייתה רק אשליה, כי זמן לא רב
אחרי זה נהייתה לך חברה, ואני נשארתי באוויר, אפילו הסברים לא
טרחת לתת לי. הייתה תקופה של נתק, ואז יזמת ובאת ודיברת ואמרת
שאני חשובה לך ושאני הבנאדם הכי קרוב אליך בעולם, אדרבה,
שמחתי, הייתי מוכנה להיות הידידה הכי טובה שלך גם כשיש לך חברה
ושתתייעץ איתי, רציתי להרגיש קרובה אליך. אבל זה לא היה זה.
ניסיתי להתרחק ממך כי לא יכלתי לשמוע על החברה הזאת שלך שעליה
לא הפסקת לדבר, זה כאב לי כל כך. שאלתי פה ושם מה קורה אתך, לא
יותר מזה. היום אני מצטערת שלא הייתי שם אבל גם אתה לא כל כך
טרחת להחזיר ולשאול מה קרה לי או שידעת את התשובה או שפשוט לא
היה לך כל כך אכפת כי הרחבת את מעגל הידידות שלך באותו זמן,
התחילו להתייחס אליך שונה ממה שהתייחסו פעם. ואז נפרדתם. בדיוק
בטיול השנתי שהיה לנו היא התקשרה ונפרדת ממנה בטענה שהיא ילדה
קטנה. הייתם 3 חודשים ביחד. ושלא תטעה לא ממך אני ידעתי
שנפרדתם אלא מחברות שלי- הידידות החדשות שלך. כל כך נפגעתי שלא
סיפרת לי חשבתי שלפחות את זה תספר, לא סיפרת. פתאום למחרת
הטיול, התקשרת, שאלת אם אתה יכול להתכונן איתי לאיזשהו מבחן
שהיה לנו, הסכמתי, לא חשבתי שיש לך כוונות אחרות. באת, דיברנו,
התכוננו קצת למבחן, ואז הלכנו לישון במיטה שלי אמרנו שננוח חצי
שעה ונמשיך להתכונן, לי זה היה ממש מתאים כי לא הרגשתי טוב
באותו יום. פתאום התחלת לגעת בי והתנשקנו. נשיקה שפתחה את הדרך
וכן... גם שכבנו. אחרי זה הלכת. והמשכת כאילו כלום לא קרה. אני
כמו סתומה חשבתי שהנה אולי עכשיו נחזור, אתה עדיין נמשך אלי
ואוהב אותי. שלחתי לך הודעה למחרת ואמרתי לך שזה קצת בלבל אותי
כל העסק ושאלתי אם יש מצב להחזיר את מה שהיה, אחרי כל הזמן
שעבר, אחרי כל הסרטים שאכלתי, החלטתי לנסות שוב. אמרת שאתה לא
אוהב אותי ושאתה מצטער אם אתה פוגע בי. אמרתי שלא. אבל זה פגע.
לא כעסתי עליך כעסתי על עצמי. על חוסר היכולת שלי לעמוד על שלי
כשאני אתך.
מאז עברו שבועיים.
התרחקנו.
אני לא מצטערת על זה.
אני באמת מקווה שיהיה לך טוב ותרגיש בר מזל אתה הראשון ששבר לי
את הלב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זין גדול זה לא
מספיק, צריך גם
שיהיו בבית
בטריות.


בוליביה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/9/03 14:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עדי סויסה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה