כואב לי , אז אני בורחת,
מסתירה את כל הדמעות מתחת.
שותקת, כדי לא לעורר מהומות,
ועדיין בלבי פחדים ממלחמות.
ותמיד אתה שם, כאילו עוזר, כאילו תומך, כאילו אוהב.
וגם אחרי כל כך הרבה זמן, לא יצאת לי מהלב.
קנית שם חלקה, האמת שזה היה בחינם,
קיבלת ממני משהו יקר,
שעד עכשיו אצלך נשאר,
וישאר גם בעתיד, ועל זה אני לא מצטערת.
אחרי הכל, רק האהבה היא זאת שקושרת,
ומכוונת ומשמחת ובמיוחד מעציבה,
מה בסה"כ רציתי? לא יותר מקרבה.
שנה עברה, ויעברו עוד,
אהבה ראשונה משאירה טעם לעוד,
ה"עוד" הזה יהיה מישהו אחר,
שיעזור, שיתמוך, שיאהב,
אבל לא בכאילו, באמת. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.