עכשיו אני חושבת, יושבת לבד,
עם כלי הנשק- עט ביד.
כותבת... כותבת.
בראש מתרוצץ ארנב עם שעון
מחכה שאפסיק לפחד,
ללכת לישון.
והלילה הוא החבר הכי טוב שלי
ואני מחבקת, מחבקת,
מחבקת את החושך,
ובבוקר, אלך לי לישון.
מרחיבה האישונים, מתאמצת לראות
שאין אף ארנב שנכנס בחלון.
נוגעת בשלט, מעבירה ערוץ,
מסיטה ווילונות,
שהחושך לא ייכנס מבחוץ.
והלילה הוא האויב הכי טוב שלי,
ואני מתרחקת, מתרחקת,
מתרחקת מהחושך,
ובבוקר, אלך לי לישון. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.