לסילי
כמה שאני אוהבת אותך, אוהבת ממש מכל הלב. אני מניחה שאת יודעת
את זה. אבל למה זה חייב לכאוב כל כך? למה אני לא יכולה לאהוב
בלי הכאב שבזה. את בעצמך יודעת כמה אני מפחדת, מפחדת ממך,
מעצמי ומכל העולם הזה. למה אין אהבה בלי פחד? או שאולי אני
פשוט לא מספיק חזקה בשביל להתמודד. למה אנשים נותנים לעצמם
לשקוע? למה את נתת? למה אני ממשיכה?

סילי
את חושבת שזו מין תחרות? למי משתינו יהיה יותר אומץ? מי תלך
רחוק יותר? את חושבת שאולי כל החיים היינו בתחרות מתמדת?
לא יודעת, כל פעם שאני מסתכלת על החיים שלנו אני חושבת שכל אחת
כל פעם כמה שהיא יותר טובה מהשניה. אבל בואי נהיה כנות, המ טוב
בלשקוע?????

סילי
איך את מרגישה עכשיו? מה את חושבת בין הקירות הלבנים המכוערים
האלה? אני מקווה שהבאתם עוד קצת פוסטרים כי החדר נראה קצת מוזר
ככה לבן עם כתמים של כל מיני דברים, אני מניחה שאפשר להשתגע רק
מזה. אני מקווה שאת מרגישה טוב, אולי אפילו יותר טוב ממני. אבל
אני אנסה בשבילך סילי לא לשקוע יותר. מעניין כמה עמוק עוד הבור
יכול להיות. תגידי תלו לכן מראה חדשה בחדר? עקרת גם אותה
מהקיר????

סילי
אמרתי שאני לא אפצע יותר, מצטערת זה קשה מדי. את בעצמך יודעת,
אולי אנחנו יותר דומות ממה שאנחנו מוכנות להודות. את עדיין
רוצה למות??? רק שתדעי אם אתה עושה משהו זה אני אחרייך. אמרתי
את זה לכולם- אין לי חיים בלעדיך. זה אנוכי נורא, אבא ואמא ממש
יסבלו. גם לי נמאס לסבול. למה אני לא מצליחה לצאת מזה סילי?
אולי לך יש תשובה? ולמה את כל התשובות אני צריכה למצוא בעצמי?
אבל אני חזקה, נראה לי שאני אצליח, אני מקווה. בבקשה אל תכעסי
עליי אם אני אכשל, את יודעת שאני אוהבת אותך, אוהבת אותך תמיד
אחותי. תשמרי על עצמך שם אוקיי? תשמרי על עצמך בשבילי.