זאת שאהבה את הביישן / מילות קרח |
1.
בנפול מסך החושך
בעיטורי גחליליות חשמל
את העיר הגדולה
במנוחתה,
שתקת מולי
ושפתיך קפוצות
כנגד הקור העז.
הו מה נעמה לי
קרבתך נטולת
המניעים
בימים של סוף
חורף.
2.
אמן מצייר
את דמותנו
במודרניזציית סטילס
ומעניק לנו את עצמנו
קצת נבוכים אולי
מאושרים בזמן
אחר בנוף
אפור יותר.
מכאן והלאה
תלווה אותנו
השתיקה שבמרחק
בהעלים עין מ
כעסים או
התרגשויות מסוגננות,
מסיגריה נאכלת
ונר מטפטף על
העור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|