[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ויקטור ביטר
/
בלונים

היא אומרת לו: "אל תשאל, אני לא יודעת מה קורה, מתי אני אגיע.
דרסנו איזה מישהי".
היא אומרת לו: "סססאמק, דווקא בדרך חזרה מהבסיס זה צריך לקרות.
למה אף פעם לא בדרך לבסיס".
היא אומרת לו: "איזה חרא, אני לא יודעת מתי אני אראה אותך".
אני לא שומע מה שהוא עונה לה. עשר שניות אח"כ אני רואה את חלקי
הגופה פזורים על פסי הרכבת.
היא לא רואה אותם. היא החליטה כבר שזו בחורה שמתה ושהיא לא
מעניינת אותה.
ואני, מה אני שווה? אותי זה מעניין?
יום למחרת אני אקרא בעיתון שהמשטרה עדיין מנסה לזהות את
החלקים. למי הם שייכים. וזהו, שכחתי מהמת/ה.
אולי זה מישהו שהתאבד כי היה בחובות?
אולי זה מישהו שהתאבד כי חברה שלו בגדה בו?
אולי זה מישהו שהיה מסומם ולא הבין מה הוא עושה?
אולי זה מישהו שנמאס לו שאף אחד לא שם לב אליו?
אולי זה מישהו שניסה למדוד את הכוח שמפעילה הרכבת ברגע הפגיעה
שלה בגוף של אדם ממוצע?
ככה המשכתי עד לתל אביב אבל נרדמתי והגעתי לבאר שבע.
השעה היתה תשע בלילה ולא ממש ידעתי מה לעשות.
הרכבת האחרונה לתל אביב בוטלה בגלל שביתה שהתחילה פתאום ואני
נשארתי תקוע בבאר שבע.
יצאתי מהתחנה וניסיתי לחשוב אם אני מכיר כאן מישהו.
אף אחד.

זאת היתה הפעם השניה בחיים שלי בבאר שבע. הפעם הראשונה היתה
כשבאתי לבסיס של אחותי הגדולה שהיתה מכי"ת של טירונים בקורס
טייס. אבל אז רק עברתי כאן וזה לא ממש נחשב שהייתי פה.
שאלתי את השומר בתחנת רכבת אם יש כאן איזה מקום להעביר את
הלילה. הוא אמר לי לנסות בבית החיל שאולי שם יתנו לי מיטה.
מחר היום הולדת שלי ואני תקוע פה בבאר שבע.
שמו אותי בחדר עם עוד חייל אחד רוסי שכל הזמן קילל את המפקדים
שלו שהכריחו אותו לחזור לבסיס לעשות שבת. אבל אלי הוא היה
נחמד. הציע לי סיגריה ואמר לי שאם אני רוצה את התלוש שלו
לארוחת בוקר הוא יתן לי, כי שונא את מה שמגישים כאן.
אחרי שהוא גמר לעשן, הוא נרדם ונשארתי ער עוד איזו שעה חושב
איזה אדיוט אני ששכחתי את הפלאפון ואין לי כסף להתקשר.
לארוחת בוקר היתה חביתה ולחם טרי. לא יכולתי לאכול. היתה לי
בחילה כאילו לפני מבחן, כאילו אני לבד בעולם או שכל העולם תלוי
בי עכשיו.
כשחזרתי לחדר לא מצאתי את הארנק שלי. ישר ביטלתי את האפשרות
שהחייל הזה גנב לי אותו. זה שהוא רוסי לא אומר שהוא גנב.
הארנק כן היה אצלו אבל לא ידעתי את זה עד ששנה אח"כ מישהו מצא
אותו זרוק  בלי כסף בפנים באיזו פינה שם והתקשר אלי לפי התעודת
זהות.
לי זה כבר לא היה משנה. כבר מזמן איבדתי את התיקווה מהעליה
הרוסית לארץ.

הצלחתי לצאת מבאר שבע ולהגיע לתל אביב אחרי שביקשתי מחיילת אחת
להתקשר לחברה שלי שבאה לקחת אותי.
כשהגענו לתל אביב היא אמרה לי שהיא לא יכולה יותר לסבול את
חוסר היכולת שלי וחוסר האונים, ובכלל היא כבר מזמן מרגישה שזה
לא זה.
מאז לא ראיתי אותה.

בלונים.
בלונים חיכו לי בחדר כשהגעתי הביתה. אמא הסתכלה עלי והתחילה
לבכות. אמרה שכמעט חטפה התקף לב.
שאלתי איפה אבא והיא אמרה לי שהוא נסע לחפש אותי בכל מיני
מקומות ושהוא כבר חוזר כי היא הודיע לו שהגעתי.
אחותי שלחה לי מתנה מלונדון. דיסק של הופעה חיה של הלהקה שלה
כחימום ל"רדיוהד". היא היתה בשיא הקריירה שלה. דיברתי איתה
בטלפון ושאלתי אותה אם היא חושבת לחזור לארץ. שמעתי
אותה צוחקת ואומרת לי שאני חמוד ושאין לי סיכוי להבין מה עובר
עליה בזמן הזה.  
אין בחורה אחת בחיים שלי שלא אמרה לי שאני חמוד. לא ברור לי
מאיפה באה לי כל החמידות הזאת אבל יש כאלה שזה כובש אותן ויש
כאלה שמתייחסות אלי כמו אל ילד קטן שעדיין לא מבין כלום.
תאמינו לי, אני לא מבין כלום. אבל כולם גם לא מבינים כלום.
אם מישהו היה מבין משהו אז הוא כבר היה מסביר לכולם ואז כבר לא
היו שאלות לאף אחד. הכל היה ברור. אבל זה לא כך.

למחרת בשבת, הלכתי לים אבל היה קר עדיין ולא נכנסתי.
שני גולשים נכנסו לים, אחד טבע, מי נשאר?
אחד מהם.
אני לא יודע מי זה בכלל וגם ככה זה לא משנה כי לא יכולתי לעשות
כלום. אני לא שחיין גדול, מציל לא היה ורק ניחמתי את זה שיצא
ואמרתי לו שיקרא למישהו, אבל הוא היה בהיסטריה.
רצתי, מצאתי מישהו ואמרתי לו שיתקשר ל.....
למי מתקשרים במצב כזה? מגן דוד? משטרה? איגוד המצילים הלאומי?
יש להם מציל כונן בכל שבת?
בסוף, חבר שלו נסחף לחוף והצלחנו להנשים אותו. אין לי מושג
איך, אבל כבר אז היה ברור שעכשיו זה להתקשר לנמגן דוד.
תוך 20 דקות הם הגיעו ולקחו אותו לבית חולים. הוא היה בסדר
בסוף.
חזרתי הביתה, פוצצתי את כל הבלונים ונרדמתי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אתם יודעים מה
אני אוהב? (או
שמא שונא)
בשנאה? היא
עיוורת, ניתן
לכוון אותה לכל
מקום.

כמו נהר שמציף
עיר והורס הכל
בלי לבדוק במי
הוא פוגע.



שלמה השמנמן
שמכירים אותו
ממזמן.


תרומה לבמה




בבמה מאז 19/9/03 5:32
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ויקטור ביטר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה