חם לך מול השמש,
לח כמו כל שנה.
את מתלוננת על המעלות
ושעכשיו המראה משקרת.
את בכל זאת קצת שונה.

נוח לך עכשיו,
מול זכרונות מטושטשים.
את מושכת בכתפייך,
אני מושך אותך אליי.
הרגשות שלך הפכו לניתוחים מקושקשים.

נגמר לך עכשיו כבר החורף
נראה כאילו גם האוויר נגמר.
את משערת שזה האבק
אני משאיר אותך למחשבות.
בינתיים גם הספק נשאר.

נראה עכשיו כאילו
גם הטעויות חוזרות
באבק הזה של המבוכה.
בכל זאת,
בחורף את שמחה.

וכשאת הולכת,
זה רחוק יותר עכשיו.
לעצמך את קוראת ילדה של חורף.
שוב אני קורא לך לשווא.