עומדים האחד מול השנייה
ידינו מורמות אל על
כף יד נוגעת בתאומתה.
פנים נושאי חיוך דק,
זוהרות אל רעותן שממול
ובינינו אור החמה,
ורוח קלילה מנשבת,
האדמה יציבה ובוטחת תחת רגלינו.
ויוצאים יחדיו אל הדרך
ולבינו מלא רון ותפילה
ובאמתחתנו נושאים אנו
אהבה וחמלה.
מי ייתן ונהיה כשני נהרות שוקקים
הזורמים כל אחד בנתיבו
אך דרכינו תוליך אל אותו הים הפתוח
על גליו הנשאים עלי חופים אינספור.
מי ייתן ונהיה האחד לשני
כתלמידים וכמורים
האחד יוליך את רעהו
במעבר הצר בין המכשולים.
ובעת סערה וגשמים
נתכסה בשמיכה ארוגה,
באותו שתי וערב
שנוצר עבורנו ביד עלומה.
ה24 באוגוסט, 2003 - נקרא בהקדשה לבעלי היקר תחת החופה
|
