Find me here,
Speak to me.
I want to feel you,
I need to hear you.

מוזר איך לפעמים לשירים יש כזאת השפעה על אנשים. לא?
יצא לך פעם לחוות את זה? לשמוע שיר ולחשוב "וואו, ככה אני
מרגיש"? יצא לך פעם לשמוע שיר ולשאול את עצמך איך מישהו לקח את
כל הדברים האלה שמסתובבים לך בראש ותרגם אותם לתווים ולמילים
פשוטות כאלה שמתארות הכל?
או לשמוע שיר ופשוט... לטבוע בו?

You are the light
That's leading me
To the place
Where I find peace, again.

לי כן. יש לו המון משמעות. לשיר הזה שלי. הוא זה שהוכיח לי
שמישהו אוהב אותי, או לפחות אהב. הוא, זה שאהב אותי, הכריח
אותי להקשיב לשיר והלך. הופתעתי שהוא בכלל דיבר איתי, האמת.
הפעם הראשונה הזו, ששמעתי את השיר, בכיתי. אני יודעת שזה נשמע
די מטופש וקצת קשה לי, העניין הזה של לשפוך רגשות. איכשהו,
השיר גרם לי להבין ש... בטיפשות של רגע, זרקתי משהו שאנשים
אחרים מחפשים כל החיים שלהם.

You are the strength
That keeps me walking,
You are the hope
That keeps me trusting.

עברה יותר משנה, קרוב לשנתיים בעצם. עדיין, בכל פעם שאני
מקשיבה לשיר אני לוקחת דקה דומייה. בעצם, שש דקות ושבע שניות,
אבל מי סופר. השיר הזה, בדרך כלל הורס לי את שאר היום אז אני
משתדלת לא להקשיב לו בבוקר. אני גם משתדלת לא להקשיב לו
בתקופות דיכאוניות, אבל אתה יודע מה זה נשים, מזוכיסטיות.
לפעמים, כשעובר הרבה זמן מהפעם האחרונה ששמעתי את השיר, אני
בוחנת את עצמי. בודקת אם השיר עדיין עושה לי משהו, אם הוא
עדיין עושה לי משהו.

You are the life
To my soul.
You are my purpose,
You are everything.

אני תמיד נכשלת בבחינה ומבטיחה לעצמי לא לשמוע את השיר הזה
יותר.

And how can I
Stand here with you
And not be moved by you?
Would you tell me
How could it be
Any better than this?

יש עוד כמה שירים שיכולים לשנות את המצברוח שלי סתם ככה. אף
אחד לא משפיע עליי כמו השיר ההוא, ואף שיר לא החזיק מעמד כל כך
הרבה זמן כמו ההוא.

You calm the storms,
You give me rest,
You hold me in your hands
You won't let me fall.

השיר הזה, בצורה מסויימת, גם נותן לי תקווה. אם פעם מישהו אהב
אותי ככה, אולי פעם, מישהו יוכל שוב?

You still my heart
And you take my breath away,
Would you take me in,
Would you take me deeper now?

כן כן, אני יודעת. איזה הוליווד-קיטש, אה?
ואני הרי האחרונה שאהיה כך. צינית שכמותי. שאני אאמין באהבה?
שאני אתרפק בנוסטלגיות על האחד שחמק? שאני אדבר איתך ככה, כל
כך הרבה זמן על שיר אחד מסכן?

You are all I want,
You are all I need,
You are everything,
Everything.

זה בא עם הגיל, ידידי, אני מניחה. או שאולי זו פשוט השטיפת מוח
הזו שאנחנו עוברים כל הזמן. שלגיה והנסיך, נורית ו-ווסלי,
ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר. כולם אותו סיפור שאנחנו שומעים עוד
מלפני שנולדנו.
אולי הכל זו תרמית אחת גדולה. תרמית אחת גדולה כדי שנקנה
דיסקים שיצרבו לנו בלב כל פעם שנשמע שיר.

And how can I
Stand here with you
And not be moved by you?
Would you tell me
How could it be
Any better,
Any better than this?

ואולי... אולי זה פשוט אנושי. לרצות לאהוב, לשמוע מוזיקה. אולי
זה פשוט אנושי לרצות לדעת שאתה לא היחיד בעולם שמרגיש ככה,
והיי, יש מישהו שיודע להגיד את זה טוב יותר.

Would you tell me
How could it be
Any better than this?

אז תגיד, מה השיר שלך?

רוב תודות ללייפהאוס על הכישרון המדהים ו...להוא, שהכריח אותי
להקשיב, ובכלל.