כמו תמיד אני מגיע לטיסה באיחור, אופנתי פחות או יותר, יש מי
שתטען שיש לזה קשר לעובדה שאני מתחיל לארוז רק כשנהג המונית
כבר מצפצף בחוץ.
גורר אתי את תיק הנסיעות החבוט שלי, יש עליו יותר מיילים מאשר
היו על ה"קולומביה", נחפז בתנועות חצי-מכניות דרך הבדיקות
הבטחוניות - במסלול המיוחד לסוכנים שלנו הבדיקות קפדניות יותר
-  מי שנתפס על מחשבות במשקל יתר עובר מיד למסלול הרגיל, לרצות
את עונשו בגלגול נוסף על הכוכב הצפוף הזה - דיילת גבוהה בחיוך
סיליקון אוטומטי מסירה את משקפי. סורקי רשתית העין המכירים
אותי היטב קורצים לדלת המאובטחת שתפתח. מעניין אם אי פעם יפתרו
את הבעיה עתיקת היומין - סריקת מחשבות שליליות אינה עוברת טוב
דרך מתכת - שלום, מר דן, מיילל הסורק בראשי בפעם האלף: "יש לך
מה להצהיר? " בפעם האלף אני מבטיח ליללן שכוונותי טהורות, ושזה
כל מה שיש לי להצהיר.

ופתאום שקט, וחושך מוכר. המסוע הרך לוקח אותי לבטן הלוויתנוע.
המטען יגיע בנפרד. הראש ריק ממחשבות, כמו בתרגולת. לא לחשוב על
פילים כתומים. לא לחשוב על פילים כתומים. לא לחשוב.
חבטה. האפלה כבדה וידידותית כגור דובים.
גוף לידי, אני חש את חומו. לא ידעתי שאת כאן, אני לוחש לך
בראשי. "רציתי לבוא אתך" את אומרת  בלי קול. את אוחזת בידי.
יודעת היטב מה העונש על מגע פיזי במסעות האלה.  סוקרים
אוטומטיים חדי ראית לילה בכל פינה.

פועלי הנמל מריצים רוטינות אחרונות של עבודת נמלים שגרתית,
מכינים את הכלי לדרך הארוכה, רק השתקפויות מדיהם
הירקרקים-מבהיקים מבליחות בעלטה. בדיקות אחרונות לפני המראה.

שלש שניות של זמזום שקט - דבורי סייברספייס מדהימות, עוקץ
קטנטן ותפוקת דבש מדהימה, כך אני אוהב לדמיין לעצמי את מקורו -
כמה פעמים כבר הייתי כאן, מכור לעונג הצרוף הזה, ולך זו חוויה
ראשונה, אני יודע איך תתפוצץ במוחך הרעב מציפיה, עדיין לא
שכחתי, איך אפשר, את הראשונה שלי, ואיך תטוסי אתי, נושמת
ניחוחות של אלף יקומים חדשים לשניה, משתוללת שיכורה מחופש
ומאהבה בתוך החגורות הרחבות, ואיך - לבסוף, תכאבי את כאב
הנחיתה, תתייסרי בייסורי התופת של אובדן העולם החדש שיצרת
בצלמך, תחזרי לכוכב הזה קרועה ומדממת..
ואני צוחק אתך, ואני בוכה אתך...

הזמזום נפסק. התפוצצות מאורות. טיסה ט.-42 של חברת "איקארוס
אייר לינס" המריאה בזמן.