[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








ארבעה ימים לפני המסיבת סיום של י"ב אלטון ג'ון בא לארץ, והגרה
הייתה הכי שמחה בכל העולם, אפילו שעודד, שהיה החבר שלה, ושהיה
צריך לאכול ליתיום אחרי ארוחת בוקר, צהרים וערב, אחרת הוא
משתגע ומתחיל לדבר שטויות, אמר שזו הולכת להיות הופעה מסריחה,
ושאלטון ג'ון הוא כבר פאסה, ושהוא סתם קוקסינל, והגרה תיקנה
אותו ואמרה שקוקסינל לובש בגדים של בנות, ושאלטון ג'ון הוא סתם
הומו. לעודד יש שיער ארוך, וכל יום לפני הבית ספר הגרה באה
ועושה לו צמה, והוא נראה כל כך יפה, ויש לו עיניים כחולות כמו
בשיר של אלטון ג'ון על העיניים הכחולות, והכלבה של הגרה,
ניקיטה, כמו בשם של השיר של אלטון ג'ון, כל הזמן קופצת עליו
כשהוא בא לבקר את הגרה בבית, והוא כמעט ולא מסתכל להגרה
בעיניים, כי הוא מתבייש, והיה מסמיק אחרי שהם היו מתנשקים,
וכשהגרה הייתה מספרת משהו מצחיק עודד היה מחייך חיוך כמעט
מושלם כמו של אלטון ג'ון, והגרה הייתה אוהבת אותו יותר.
ביום שלישי הגרה שלחה את עודד לקנות להם שני כרטיסים להופעה של
אלטון ג'ון בפארק הירקון, בגלל שלהגרה הייתה בגרות בפיסיקה,
וכל יום שני בערב היא תדרכה את עודד איך הולכים לקופה של
"הכרטיס", ושיחזיק את הכסף חזק ביד, ושלא ייתן כסף לנגן
סקסופון שמנגן ליד המשביר לצרכן, כמו שפעם הוא נתן לו שטר של
מאה כי יש לו אותו הצבע כמו של השטר של העשרים, וזה במקום
ללמוד לבגרות בפיסיקה, שאמא של הגרה אמרה שתעשי עוד מאמץ
אחרון, ושזה כבר סוף השנה, ואבא של הגרה רק עמד מאחורי אמא של
הגרה והסתכל על עודד, שהתחיל לזמזם עם הרדיו את השיר של אלטון
ג'ון על דניאל שעולה על המטוס ועוזב את אלטון לבד. אז עודד הלך
לקנות את הכרטיסים, וזכר את הדרך לכרטיס לבד, והחזיק את הכסף
חזק, ככה שאפילו המוכר היה צריך להגיד שבחורצ'יק, תעזוב את
הכסף, ולא נתן לנגן סקסופון, שעבר לנגן ליד המזרקה שמול
המשביר, אפילו שקל אחד, ושם את הכרטיסים בכיס וכל הדרך הבייתה
מישש את הכיס כדי להיות בטוח שהכרטיסים עדיין שם. ועד שעודד
עבר ליד הסופרמרקט ושלום ואשר התחילו להציק לעודד, ועודד,
שכנראה לא אכל את הליתיום של הארוחת צהרים, אמר שתעזבו אותי,
יא חארות, ושלום התחיל לצחוק, ואמר שלמה מה תעשה, ועודד לא חשב
יותר מדיי ואמר שאני יפוצץ לכם ת'פרצוף, ואשר היה צריך להחזיק
את שלום שלא ירביץ לעודד, כי כל השכונה יודעת שעודד לא בסדר
בראש לפעמים, ושלום אמר שהורדות ידיים, ושעכשיו, ונתן את השעון
סווטש שלו , שאבא שלו קנה לו בדיוטי פרי כשהוא נסע לאמריקה,
לאשר ואמר לעודד שאם תנצח אותי תקבל את השעון, עד כאן הכל היה
בסדר. אבל עודד אוהב להתערב דווקא על העיקרון, בייחוד כשהוא
שוכח לאכול את הליתיום שלו, וישר בלי לחשוב שם את השעון שלו,
ושלום אמר שמה, אני פראייר, ושתשים משהו יקר יותר, כי באמת
השעון של עודד היה כבר ישן ועם שריטות, ועודד הוציא את
הכרטיסים של הגרה של אלטון ג'ון בפארק הירקון, וישר שלום חטף
לו אותם מהיד ואמר שמה זה, ושלא ידעתי שהקוקסינל הזה מופיע
בארץ, ועודד תיקן את שלום ואמר שקוקסינלים לובשים בגדים של
בנות, ושאלטון ג'ון הוא סתם הומו, ושלום אמר שיאללה, למי אכפת,
והכין את הידיים שלו על הספסל הציבורי שליד הסופרמרקט. ואחרי
שגם עודד הכין את הידיים, ואשר אמר להם להתחיל, עודד הצליח
להחזיק את היד שלו כמה שניות לפני ששלום ניצח ושבר לעודד את
היד, כי באמת ששלום היה חזק יותר מעודד, ושלום קצת נבהל אבל
לקח מהר את הכרטיסים של הגרה של אלטון ג'ון בפארק הירקון וברח,
ואיזה אישה שיצאה מהסופרמרקט עם שתי שקיות, שמעה את הצעקות של
עודד, וישר הלכה והתקשרה מהטלפון הציבורי לבית חולים, ובא
אמבולנס עם סירנה ולקח את עודד.
וכשעודד השתחרר מהבית חולים, והיה לו גבס על היד, שבגללו הוא
לא יכל לגרד ולקפל את היד, הוא ישר הלך להגרה הבייתה. ואיך
שהגרה נבהלה מהגבס של עודד, וישר שאלה מה קרה, ואם הוא בסדר,
ולקחה עט פיילוט סגול וכתבה עליו באותיות יפות גדולות את השיר
של אלטון ג'ון על הדרך עם האבנים הצהובות, וכשעודד לא אמר שום
דבר, הגרה שאלה בשקט אם אפשר לראות את הכרטיסים, והעיניים של
עודד כבר התחילו להיות אדומות, והקול שלו התחיל לרעוד, והגרה
לא אמרה כלום, רק הסתכלה על עודד, שאמר שאני מצטער, הגרה, ושאל
תשנאי אותי, והידיים של הגרה התחילו לרעוד והיא שאלה מה קרה
לכרטיסים, ועודד סיפר להגרה את כל מה שקרה עם שלום ואשר, ואיך
שהוא שכח לאכול את הליתיום שלו לארוחת צהרים אתמול, והגרה לא
יכלה להסתכל לעודד בעיניים, ועודד בכה וביקש סליחה, ולהגרה כבר
לא היה אוויר, ורק ביקשה בשקט מעודד שילך מפה, ועודד הלך.
וביום של ההופעה של אלטון ג'ון בפארק הירקון, שנדחתה ביומיים
אחרי שמישהו הציק לו בשדה תעופה ובמלון, והוא חזר וברח
ללונדון, כי הוא היה פחדן, וחזר רק אחרי שהבטיחו לו שיותר לא
יציקו לו, הגרה ראתה בחדשות את ההכנות שעושים לכבוד אלטון ג'ון
על הבמה בפארק הירקון, ודיברו עם מעריצים שאמרו שמה זה מאה
ועשרים שקל לכרטיס, והדליקה את הרדיו על התוכנית המיוחדת שעשו
בשביל אלטון ג'ון בגלי צה"ל, והלכה לישון. ובאחת עשרה וחצי,
מתי שאלטון ג'ון בטח שר את השיר על נורמה ג'יין, עודד עמד מתחת
לחלון של הדירה של הגרה וצעק להגרה שתסתכל, והגרה, שרק נרדמה,
לא ענתה לו, ואחרי כמה זמן שעודד נשאר לעמוד ולצעוק להגרה
שתסתכל והגרה לא הסתכלה, אבא של הגרה פתח את החלון ואמר שאולי
תשתוק שם, והתינוק של משפחת הולינגר התחיל לבכות, ואבא של הגרה
התחיל לצעוק שתשתיקו את התינוק הזה כבר, וניקיטה התחילה לנבוח,
ומר הולינגר צעק שתשתיק את הכלבה שלך, והתאומות פורמן מהקומה
הראשונה צעקו ביחד ששקט, פרזיטים, ועודד רק המשיך לצעוק להגרה
שתסתכל, ולהגרה כבר נמאס, ואמא של הגרה באה ואמרה שאולי תרדי
אליו, והגרה שפשפה את העיניים ושמה נעלי בית וירדה למטה, וראתה
את עודד עם משקפיים וחליפה כמו שיש לאלטון ג'ון ורמקול - רדיו
של דורית, שהייתה אחותו הקטנה, ואיך שעודד ראה את הגרה הוא לחץ
על פליי ושר להגרה את השיר, שמדבר על סוזי שהייתה רוקדת עם
אלטון את הריקוד של הקרוקודילים, וגם עשה את התנועות שאלטון
ג'ון עשה בקליפ, וכשהוא סיים ולחץ על סטופ, כל השכנים אמרו
שברוך השם, והלכו לישון, והגרה אהבה אותו עוד יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"כן! באמת!! אם
תרצו, כיפה
אדומה זו לא רק
אגדה!!"

מתוך הספר השלם
של ציטוטים
ששונו לצורך
הכנסתם
להיסטוריה, תחת
הערך "הרצל".


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/5/01 8:47
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
זוהר הופמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה