לא... אל תטעו בזה בעוד סיפור טיפוסי של טינאייג'רית מתבגרת
המשוועת לאהבה...
אני אמנם טינאייג'רית, וכביכול מתבגרת, אבל בשום אופן לא
משוועת לאהבה. מהאהבה כבר התייאשתי בכיתה ח', והבחור האחרון
שהשתדל מאוד להוכיח לי שהיא קיימת, הודה בפניי מספר חודשים
לאחר שנזרק שהקשר שלנו היה כולו על בסיס מיני בלבד ותו לא.
עכשיו, בלי שום קשר לאמיתות דבריו או המניעים מהם נבעו, רציתי
לספר לכם סיפור קטן, שקרה לי, או שכמעט קרה לי, או שבאמת באמת
היה יכול לקרות לי, ולו רק מעצם פשטותו והגיוניותו המיידית.

וככה, בעודי הולכת לי בפאתי רחוב ת"א סואן, בוא נגיד, אלנבי,
בצוותא עם חברתי הטובה - יפיפיה אמיתית, אדומת שיער בעלת גוף
מסוקס, ו - כיין כיין אני יודעת לבחור אותן, נחו עיני על חלון
ראווה חביב, עליו כתוב, ירוק זוהר על גבי שחור  -
אבקת חבר אינסטנט.

החנות, הסמוכה למשולש (אלנבי שינקין קינג ג'ורג') ומוקפת במעטה
של ניטים ונעלי צבא, נראתה פתוחה למשעי ועוררה את סקרנותי
(ולא זו לא היה המוכרת הסקסית בדלפק, אבל גם....) עד מאוד, מה
שהביא אותי לגרור ביד את חברתי (זוכרים אותה, היפיפיה
האמיתית?....) לשם בעל כורחה, למרות שהבחורה המסכנה כבר תפוסה
למדי ואפילו די סקפטית לגבי חלונות ראווה הזויים שכאלו...

בחנות, קיבלתי הדרכה מרגלי אישה סקסיות ארוכות בגרבוני רשת
סגלגלים שמעליהן חצאית קפלים שחורה קצרצרה על סוגי החברים
המועדפים על בנות בד"כ (ערס עצבני, פריק מתוסבך, סטייליסט
נפוח, היפי מאושר, פאנקיסט מטומטם, וכד'...) , ואופן ההכנה.
למרות ייאושי הרב מעולם הגברים, החלטתי לנסות, ותמורת סכום
סמלי לקחתי לי הביתה קצת אבקת חבר פאנקיסט אינסטנט, עם מוהוק
וספטום, ושיניים יפות, שיהיה - תמיד נחמד שיש מישהו לקחת איתך
להופעות...

עכשיו, לכמה אנשים הפסקה האחרונה תיראה אולי תמוהה משהו, כאילו
- אבקת חבר פאנקיסט אינסטנט, ווט דה פאק? ואתם צודקים לחלוטין!
זה לא יתכן, אבל זה אפשרי... וזה קרה, או כמעט קרה או לפחות
היה יכול לקרות בסיפור, ושוב אני עושה הפסקה מתודית ותוקעת
אתכם על מנת לחזק את העניין, שזה לא סיפור רגיל על טינאייג'רית
מתבגרת שזקוקה לאהבה, כי אני לא זקוקה לאהבה, והאמת שאת תהליך
ההתבגרות שלי נראה לי שסיימתי באזור כיתה ט' ככה כשישנתי אצל
בחוריקו הברמן בן ה- 24 שהבהיר לי מהי משמעות החיים.

מה הוא הבהיר לי אתם שואלים? וול, אני חושבת שהעיקרון די דומה
לחבר הפאנקיסט אינסטנט שלי, שאני אספר לכם עליו קצת בשלב זה -
את ההשלכות והסקת המסקנות תעשו כבר לבד, כל אחד לעצמו... ובכן,
אחרי שפעלתי לפי הוראות ההכנה, קצת מים רותחים ומאגיה לבנה
שאשמור לעצמי בינתיים כי לא מומלץ לנסות אותה כך סתם לבד בבית
בלי הדרכה, הוא פשוט הופיע שם, במלוא הדרו, עם מוהוק מחומצן,
וספטום, ועוד כמה פירסינגים שבאו ביחד איתו, גם היו לו נעלי
צבא, ומעיל עור של פאנקים, והרבה הרבה אהבה לעצמו, אבל בעיקר
אלי.

והוא לא אהב אותי בגלל שאני חכמה, או בגלל שאני מקסימה, או
בגלל שיש לי רצון טוב לעזור לאנשים, הוא אהב אותי כי אלוהים
(כלומר אני) ברא אותו כגבר, ואני הייתי אישה (לכל הדעות) והיו
לי ציצים, והיה לי תחת, והייתה לי אפילו בטן מסוקסת ופיגורה לא
רעה, והוא מצא אותי סקסית, ואני הייתי שם, והוא היה, ורק מעצם
העובדה הזו, שכל מהותו הייתה סביב למצוא לו חברה (כי זה תפקידו
- להיות חבר פאנקיסט אינסטנט!), ואני חיפשתי שעשוע ללילה או
אולי אפילו שניים, גמרנו ערומים בתוך המיטה שלי, תרתי משמע...

לא היה אכפת לו אם עליתי קילו, או ירדתי שניים, אם השיער שלי
מבולגן או אם יצא לי חצ'קון על השפה, כי אני תמיד הייתי בשבילו
אותו הדבר, אוהבת ומוכנה, מקבלת ומקסימה... ולו רק בגלל
נכונותי ונשיותי. ואני? המממ... לא הייתי מאושרת, אבל הייתי
מרוצה, ככה רוב הזמן שומרת על המצב רוח בינוני פלוס הקבוע שלי,
עם החצי חיוך על הפרצוף, אז הוא לא אינטליגנט במיוחד, אז מה?
טוב לנו יחד.
הוא מחבק אותי כשקר לי (עד כמה שזה נחוץ בארצנו החמימה), ואוהב
למשש אותי הרבה, ואנחנו יכולים לדבר על כל דבר (כל עוד הוא
קשור לסקס...) בכנות פשוט מדהימה, ומעל לכל הוא חבר אינסטנט,
שתמיד נמצא שם כשאני צריכה איתו, ותמיד מוכן להיפגש ולהיות
איתי ולעשות כיף ביחד....

הבעיה היחידה היא רק - מתי  ל י  ימאס.

מתי אני אמצא את הבחור המקסים והמושלם שאני באמת רוצה והוא
ירצה אותי ויעופו ניצוצות וכמות האושר והאהבה שתפרח בינינו
תהיה מטורפת כל כך עד שבריכוז גדול תוכל לפוצץ חלונות ראווה
הזויים כמו זה שראיתי באלנבי, וליבו של חבר פאנקיסט אינסטנט
יישבר שלא באשמתו, והוא ישוחרר לרחוב  חרמן חסר תקנה ובודד,
שכן בנות לא יקחו לעולם שום דבר שהוא פחות מהבחור האידיאלי
בשבילן, אלא אם כן הן ממש מכוערות...

ובכן, מה קרה בסופו של דבר, אתן שואלות בנות יקרות שלי, האם
מצאתי את נסיך חלומותי ונישאנו או שלפחות שכרנו דירה מסוגננת
ביפו ליד הים ואנחנו חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה? או
שנשארתי עם הפאנקיסט הזועם אך הזמין, מלא הפוזה למראה אך חסר
הפוזה מבפנים ומלא בכנות תמימה וחוסר תחכום מיוחד שלא יודע
בכלל מה אני כותבת כי הוא עסוק בלנשוף בעורפי בסקסיות תמימה
נערית שכזו -

או דקה אינסטנט, אני כותבת! טוב נו אני באה למיטה...