לבכות...
לבכות...
למוות לחכות.
עברה שנייה...
דקה...
שעה...
ואני תוהה.
המוות עוד לא בא.
אני יושבת מתוסכלת,
על השעון שוב מסתכלת.
והוא לא בא.
נמאס לי לחכות,
אני אביא אותו לפה.
לקחתי סכין מטבח גדולה,
אשר תביא ת'גאולה.
חתכתי בזהירות את ידי,
את הוורידים.
וחזרתי הביתה אל אחיי השדים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.