לפעמים אני מרגישה מובסת
לפעמים אני מרגישה אפוסת כוחות
לפעמים אני מגיעה למצב של הרמת ידיים
לפעמים אני מרגישה מנוצחת
לפעמים אני מוצאת את עצמי מה היה קורה אילו?
מה היה משתנה?
האם החיים שלי היו נשארים אותו דבר?
לפעמים יש בי האשמות חמורות על אחרים
שהרסו לי את החיים, שפרקו לי אותם לרסיסים
אבל עכשיו, זה הסוף, וכבר אין מי שיאסוף
ואין מי שיחבר חזרה הרסיסים קטנים וכואבים מדיי...
אני בוכה יותר מאשר לצחוק
אני עצובה יותר מאשר לשמוח
אני מובסת יותר מאשר מנוצחת
אני מלאת מוות יותר מאשר חיים
אני נלחמת במלחמה הכואבת הזאת כבר כמה שנים
ועוד אוספת את כוחותיי האחרונים לפני המוות,
לפני הסוף....
|
