הזמן עצר מלכת.

הרגשתי איך אני נזרק ברגע אחד, לעולמות אחרים, רחוקים ממני
שנות אור.
הנה הוא כאן מולי. הילה של זוהר סובבת אותו. מעולם לא ראיתי
כמותו ורק חלון הראווה מפריד בינינו.
לאחר מס' דקות של בהייה הגעתי להשלמה, לעולם הוא לא יהיה שלי.
וככל שאשכח ממנו יותר מהר יהיה יותר טוב.

בערב כישבנו בבר, היא שאלה אותי מה קורה איתי בזמן
האחרון. "לאחרונה אתה כל הזמן חולם, אתה פה אך לא פה... היא
אומרת עם מעט דאגה בקולה.
פה אני חייב להתוודה. מאז שראיתי אותו לפני שבוע אני כל הזמן
חושב עליו.
אני חייב לספר לה, אבל לא ידעתי איך. לא רציתי להכאיב לה.
"אני צריך לספר לך משהו. כבר כמה ימים שאני מנסה ולא מצליח,,
אני מפסיק. לא יודע איך להמשיך.
"אתה יודע שאני איתך תמיד, ולא משנה מה אני אמשיך לאהוב
אותך... היא מנסה לעזור, ולא יודעת עד כמה זה רק מקשה עלי עוד
יותר.
"את זוכרת  שסיפרתי לך שכילד לא היה לנו כסף, לא שהיום יש אבל
זה לא העניין. מאז ומתמיד רציתי דבר אחד... אני לוקח נשימה
וממשיך. "כל חיי יש לי חלום אחד. לנגן על כינור...
"ובגלל הכסף לא למדת? אני מבחין בהפתעה על כך שאני מדבר על
ילדותי מה שמעולם לא עשיתי.
"למדתי, כשהייתי בן שש, היה לי שכן שלימד אותי. היה לו כינור
שקיבל מסבו לפני שניספה בשואה.
הוא עצמו כבר היה זקן ואחרי שנה בערך הוא נפטר...
"והכינור? מה קרה איתו?
"אני לא יודע. מעולם לא ידעתי.
"אחרי התאונה והמוות של ההורים שלי פשוט מחקתי את כל העבר ביחד
עם הזיכרונות והחלומות.
עד לפני שבוע... אני מפסיק ומדליק סיגריה.
"לפני שבוע בדרך מהעבודה עברתי ליד כלי זמר בחובבי ציון,
וראיתי אותו. כינור כמו של השכן שלי.
תוך רגע עפתי בחזרה לילדות ולזיכרונות. זיכרונות שלא ידעתי על
קיומם.
הכל  השתנה ברגע. חלמתי על ההורים שלי אחרי 15 שנה שלא חשבתי
או הזכרתי את שמם. אתמול הייתי בקבר שלהם בפעם הראשונה מאז...
"והכל בגלל הכינור... היא אומרת/שואלת.
" הכינור זה הגורם. מה שפתח המחסום וגרם לכל לעלות. מעל עשרים
שנה שהרצון לכינור נקבר בפנים. הרי כולם יודעים שחלומות לא
מתגשמים.,, אני מכבה את הסיגריה שכלל לא עישנתי.
"למה שלא תקנה אותו, ותוכיח לעולם שלפעמים חלומות כן
מתגשמים.,,
"אני לא יכול. הוא עולה יותר מדי כסף, ואנחנו לא יכולים להרשות
לעצמנו כאלה הוצאות.
את עוד מעט יולדת ולא תוכלי לעבוד במשך כמה חודשים. ויש דברים
חשובים יותר בשביל התינוק שלנו...
"אתה לא צודק, אין כזה דברים חשובים יותר.אני לא מסוגלת לראות
אותך סובל ככה.אנחנו יכולים למצוא עוד עבודות, ואני יכולה
לעבוד גם מהבית אחרי הלידה.
" אני אעשה הכל כדי שתוכל לחזור לעצמך, הרי בשביל זה התחתנו.
לא?
דמעות זלגו מעיני. לא האמנתי שזאת תהיה התגובה שלה.
לא היה לי מה לומר. ניסיתי למלמל תודה אבל היא השתיקה אותי
בנשיקה.
"מחר, דבר ראשון בבוקר הולכים לקנות את הכינור.
"ומה עם הכסף? אני לוחש.
"קודם נקנה, אח"כ נחשוב איפה אפשר לצמצם. כרגע הכינור יותר
חשוב.

הדמעות לא הפסיקו לזלוג, ולא ידעתי מה לומר. אז פשוט חיבקתי
אותה כמו שמעולם לא חיבקתי.