על הדקה הראשונה
ניתקו לו את הטבור
ואחרי שמונה ימים
קיצרו את הסיפור.

בשנתו השלש-עשרה
נרגם בסוכריות,
כשזייף את האפטרה
בפני כל הדודות.

בתיכון, קיווה למצוא
את אהבת חייו
ובמקום, ניגב דמעות,
בינות לפיצעוניו.

נזרק ללבנון,
כדי להציל את המצב
וניקה שם רשתות
ממוחות כל חבריו.

נכנס לאקדמיה
כדי לצאת עם תעודה
ובעיקר שזו האמא
לא תשב עליו שבעה.

עבד עשור שנים,
עד שכמעט חטף שבץ.
הבין שהוא ניתק עצמו
מכל משאלותיו.

האל עטור החסד,
נכנס אז באימו.
ייסר אותה למוות
ופרנס את עדתו.

למאה ועשרים
הוא יקופל עם קבורתו,
גם אם מאה ותשעים
היה שיעור קומתו.

פזמון:
קצוץ דק, קצוץ דק
וזה כואב, לא עוזב,
לוחץ לו על הלב.
קצוץ דק, קצוץ דק
וזה כואב, לא עוזב,
לוחץ לו על הלב.