עומדת בדוגי,
בוכה,
מתייפחת,
מ-ת-ב-כ-י-י-נ-ת.
הוא פותח אותה,
מכניס בה חזק.
קורע אותה,
מ-ב-פ-נ-י-ם.
מבתק את איבריה הפנימיים,
שחלה אחר שחלה,
ביצית אחר ביצית.
והכל מתוך אהבה.
כך זה תמיד.
תווי חיה השחורים,
ממלאים את החלל
ה-ר-י-ק.
כמו איברו הרוטט.
רק אנשים טובים באמת,
יכולים לחדור לעולם שכזה,
לקרוע אותה,
את נשמתה.
השחורה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.