מוריד את הכיסוי מעל עיניי, רואה שצער האתמול מתחיל להפוך
לחיים של מחר
סורק את האופק, מחכה אולי תבוא תקווה
מסתכל עליהם, מבחין בדמעות של זכרון, דמעות של שמחה אבל שואל
אם יש להם עוד דמעות לילד בודד כמותך
ובחוץ בתוך כל השגעון כבר לא רואים דבר, נשארו רק מספר כוכבים
מהבהבים מעלינו מאירים את השמיים
התקווה כנראה חלפה מזמן כי באופק כבר לא רואים שום דבר, נשאר
רק לחכות לאימה המתקרבת לחלחל בי, הופך למשוגע |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.