נקבעה לי פגישה עם המוות ב17 דקות לפני 7. הזמן מתקרב ועדיין
אין לו סימן. יכול להיות שהוא התכוון בערב ואני באתי דווקא
בבוקר. בכל אופן אני כאן מוכן ומזומן.
מעניין אותי מה הוא ישאל: אם אני רוצה לחיות? ומה אני אענה לא
אני לא יודע שכן? שלא?
לקבוע פגישה עם המוות זה דבר לא קל. לוקח שעות וימים להשיג
אותו. ועכשיו כשאני כבר לא כל כך בטוח שהוא יבוא אני גם לא
יודע אם באמת רציתי להפגש איתו. אני לא יודע אם החיים הם טובים
ותמיד התלבטתי כמו כולם. אם לקבל אותם כמות שהם או שאולי עלי
להפסיקם.
אני זוכר שהחלטתי להתגרות במוות, או יותר נכון, להתעלם מהעובדה
שהוא קיים. אמרתי לעצמי שהוא במילא יפגוש אותי וחבל לי על
הזמן. הרי חיים רק פעם אחת, זה נכון, וצריך לנסות הכל. אז
ניסיתי וניסיתי ופתאום הבנתי שלנסות הכל אני לא יכול. וחוץ מזה
מה אם אני מפסיד את ההרגשה של ביטחון וחברה? טוב, אני צריך
ללכת עכשיו, אז אעשה לי אתנחתא קצרה.