הוא מכסה את העיניים
הוא מחזיק את הראש עם הידיים שלו כל כך חזק
זה כל כך כואב
והוא רק יכול לשבת שם
עברו כבר כמה חודשים מאז
אבל הוא עדיין שומע אותם
צורחים, מתים
הוא עדיין רואה אותם מדממים
הוא עדיין חולם אותם
החלומות לא מפסיקים לשוב
המחשבות לא הולכות
הצלילים, המראות
הוא צורח, משתגע
הוא נופל על הרצפה
מתקפל, בועט, מחזיק את הראש, מתגלגל, צורח, מתחנן שיפסיקו
שילכו
הקולות לא מפסיקים
הם לא הולכים
החלומות והמחשבות, הכל עדיין בראש שלו, כשלאט לאט הוא משתגע
הוא נראה נורמלי...
הוא מתנהג נורמלי...
אתם לא יכולים לדעת שעובר עליו משהו
מבחוץ הכל בסדר
אבל יום יום,
כשהוא חוזר הביתה,
הוא משתגע
לאט לאט...
לא יכול לראות... לפתוח עיניים, מפחד לעצום אותן, מפחד לישון,
לעמוד, הוא לא רוצה לחזור לשם, הוא לא רוצה לשמוע את הכל שוב
הוא לא רוצה לעבור הכל שוב
הוא יושב בפינה של החדר
האור נכבה
הוא מקופל כל כך, שלא הייתם שמים לב שהוא שם. הוא מתנדנד, הוא
שר משהו... מזמזם משהו... אומר משהו...
הוא מחזיק את ראשו עם ידיו
כל כך חזק, שהוא מרגיש שהוא עומד להתפוצץ
אבל הוא לא עוזב
הוא רועד... אבל הם לא הולכים... הם בחיים לא ילכו... והוא
יושב שם... משתגע... לאט... לאט...