הוא הולך לו
היה הולך בשקט
לא אומר כלום
אבל העיניים
פתוחות לרווחה
היית פשוט יכול לראות אותו, ולדעת שהוא מבין הכל
היה הולך בשקט
בין העצים
הייתם יכולים לראות שמשהו קרה לו
ואף אחד אף פעם לא שאל
הוא רק היה הולך
הולך ושותק
כשכולם הסתכלו
ואף אחד לא שם לב
הייתה נופלת
בכוח
דמעה שלאט הייתה הופכת חומה
היה הולך ולא עוצר. לא מפסיק ללכת
גם כאשר עמד ליפול
ולא יכל לפתוח עוד את עיניו
בקושי יכל לעמוד
אך המחשבות לא נתנו לו לעצור
הוא המשיך ללכת, גם כשיכולת לראות שהוא לא יכול עוד
היה כל הזמן חושב על אותה המנגינה.מזמזם אותה לאט, בשקט.
אף אחד לא העז לשאול
ואכן אף אחד לא שאל
עד יום מותו
ואכן ביום מותו היה מאושר
הוא היה כלוא פה
בין החיים היה כמת
הוא הרבה לדבר על הדברים הקטנים
שעושים הכל כל כך מושלם
לפני אותו היום
היה מסביר לי איך דבר קטן אחד
פרט קטן
היה משנה את תפיסתו של האדם
את דרך התנהגותו
איך דבר יותר גדול היה משנה את התנהגותו
ראייתו על העולם
איך דבר משמעותי
היה יכול לשנות את חייו של האדם
והכל התחיל מדבר פעוט.
באותו היום
כאשר הלך לו לאיטו לעיר אחת
קרה לו משו
מאותו היום הוא לא דיבר
הוא נדר נדר שלא ידבר
אך לפני זה הוא כתב מכתב זה
"אנא כתוב לי
על מצבתי את זאת אשר אומר
הפרט הקטן
הוא המשמעותי
ספר לכולם שחייתי
חיי לא נגמרו בזה הרגע
תפיסתי השתנתה
ראייתי על החיים השתנתה
ואני עצמי השתנתי
ביום מותי
אני אשתחרר מהכלא הכולא אותי.
זכרוני שלי"