[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בני תמרי
/
המגדל

מאה וחמישים מדרגות הובילו לראש המגדל, אותו מגדל אשר הכיל
בתוכו את התשובות לכל השאלות, את האושר הנצחי, מאה וחמישים
מדרגות הפרידו בינו לבין מה שחיפש כל החיים, בינו לבין אותו
אושר שכבר נעלם מן העולם, אבל במחשב הפנימי שלו נצנץ המספר 140
במלאי המדרגות, חישוב מהיר הבהיר לו שחסרות לו עשר מדרגות,
דמעה החלה לזלוג על לחיו, האם הכל היה לשווא, הבריחה מהמאגר,
הניתוק מהמשפחה, גניבת הכוחות, חמש שנים של נדודים מתוכם רגעים
על סף רעב, לחימה במפלצות המרחבים, ועכשיו, מאיפה ימצא עוד עשר
מדרגות, המאגר הקרוב נמצא במרחק מאות קלומטרים, ואין בו אף
מדרגה, כך שלא יוכל לגנוב שם כוחות, וגם אם יגיע לשם, סביר
להניח שיזכרו אותו מהביקור הקודם שלו שם, כשהרג את ראש המאגר
בבריחתו, אם רק היה חוסך מדרגות בדרך, חשב לעצמו, הרי היו כל
כך הרבה מדרגות שעלה בהן סתם, אבל מאיפה יכול היה לדעת.

      בן שבע היה כששמע לראשונה על המגדל, כמו כל שאר חצאי
האנושיים במאגר גם הוא האמין בעיניים עצומות לאגדות שסיפרו
זקני המאגר על אותו מגדל קסום אשר מעניק לנכנס אליו כוחות
אדירים, הוא מעולם לא ראה אפילו תמונה של המגדל, אבל הוא יכל
לצייר אותו בעיניים עצומות מרוב הסיפורים ששמע, שוב ושוב חקר
את סבו אודות המגדל וכשמיצה הסבא את ידיעותיו והנכד כבר ידע
יותר ממנו, חיפש זקנים נוספים, אבל כולם במאגר ידעו שסבו היה
היחיד שהגיע למגדל וחזר ממנו, ומסיבה שלא ברורה לאף אחד ובעצם
לא ברורה גם לעצמו, הוא לא טיפס עליו אלא רק התבונן בו במשך
מספר שעות וחזר, מנהל המאגר כרת את ידו הימנית למען יראו
ויראו, אבל במאגר נחשב תמיד לגיבור למרות שלא נכנס למגדל ממש.

      כשהיה בן עשר היה לו כבר ברור שהוא ילך למגדל, הוא ידע
את הדרך, הוא היה מודע לכל הסכנות אבל זה היה חזק ממנו, שום
דבר לא יעצור אותו מלהשלים את מסעו של סבו, הכל היה מחושב,
וברגע שחרץ את דעתו התחיל לאגור במלאי הפנימי מזון, צעדים,
שעות שינה, מילות דיבור, כוח, וטיפוס מדרגות, בכל חודש כאשר
חולקה ההספקה החודשית, שם כמעט את כולו בצד, הוא מיעט בדיבור,
מיעט בשינה, מיעט בהליכה, באכילה והכי חשוב מיעט בטיפוס
מדרגות, רוב שעות היום ישב ובהה, מריץ בראשו את הדרך אל המגדל,
הוריו דאגו לו אבל יחסו זאת לילדות וכשעברה הילדות לגיל
ההתבגרות וכשעבר גם גיל ההתבגרות כבר התרגלו ולא יחסו לכך
חשיבות.
      במשך שמונה שנים חסך מלאים והיה נחוש בדעתו לצאת לדרך
בגיל 18, לקום ולברוח מהמאגר, לפי חישוביו היה אמור להספיק לו
כל מה שחסך באותן שנים להגיע למגדל והרי לאחר שיגיע אליו כלום
כבר לא יהיה חשוב.
ברגע האחרון לפני שברח פרץ למחסן של מנהל המאגר ובלי לחשוב
פעמיים לקח מכל הבא ליד, ועכשיו כבר אין דרך חזרה, אם יחזור
כסבו יוצא להורג.

      והכל היה לחינם, שמונה שנים של חסכון, חמש שנים של
נדודים, כל התלאות שעבר בדרך, הכל לחינם, במעשה ייאוש החל לטפס
את המדרגות אל ראש המגדל, וכשהגיע למדרגה המאה וארבעים נעצר,
עשר מדרגות לפני הדלת שאותה כבר ראה בברור, הוא ניסה לטפס בכוח
אבל גופו לא נשמע לו, בליית בררה התיישב על המדרגות וחיכה,
חיכה לסוף, חיכה לכך שמלאי החיים שלו ייגמר.
רגע לפני שזה קרה הוא הבחין שנותרה לו דמעה אחת ומיהר לנצל
אותה, הדמעה נשרה מלחיו ונפלה על המדרגה המאה וארבעים באותה
שניה שכבה.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
רק לא בביצים


מחשבות מהחומה -
ישראל נגד ספרד


תרומה לבמה




בבמה מאז 9/9/03 2:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בני תמרי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה