בין תלי הזמנים העומדים על הסך,
משנה השתיקה עוד את זאת שאספנו,
את זאת שבחרנו לשאול היא עושה
כבשלה, כלהטוט בכובע.
בהמון המילים השוצפות את הדף
היא נמצאת, וזרעיה נוטים לרוח
כסערת הימים, היא מועלת בכוח
המוני מנוחה שרצינו לטעת.
השתיקה צורתה מטרימה, קליפת חיצונה
בועלת ימים יקבים של שכינה.
שורות על שורות ניצבים על הקיר
האפור
הכתם פועם בכאב בקרבנו
חרטה, מחילה
דאגה
משמע
מוות. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.